יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

סמל נגד עיין הרע – במיוחד ביום כל כך רגיש בו החתן והכלה בשיא יופיים ובמרכז העניינים. משתתפות הטקס מגיעות אל הקערה ובידיהן מגשי מתוקים ומתארגנות לשלב הבא בטקס-הובלת הכבודה אל החתן והכלה. אל החתן והכלהמוביליםאתקערתהחינהתהלוכתהמלוות עם קערות המתוקים, המתקדמות לאיתן בריקודים, בשירים ובצהלולים בליווי תזמורת כלי נגינה ובמרכזן מתקדמת איתן בריקוד גם האוחזת בקערת החינה, אשר מגביהה אותה מעל לראשי הרוקדות. בהגיע התהלוכה לייעדה, מושכת בדר"כ אם הכלה את ידיהם של החתן והכלה בתערובת החינה, בצורה עגולה הנראית כמטבע-כסגולה לעושר, תוך כדי ברכות לזוגיות טובה, לפרנסה, בריאות אושר ושמחה. בעת מריחת החינה, החומר מכווץ את העור ומתקבל עליו גוון אדמדם. הורי הכלה עונדים לחתן תכשיט (שעון, צמיד או שרשרת) והורי החתן עונדים לכלה תכשיט זהב. לאחר מכן ממשיכים ומניחים תערובת חינה בידי שאר המוזמנים, גם להם בצורת מטבע, בליווי ברכות, שירים וצהלולים. הטקס כולו שמח מאוד ומלווה בשירה ובצהלולים. הנוכחים נשארים מס' דקות עם תערובת החינה על היד ולאחר מכן שוטפים. צבע הפגמנט נשאר בכף יד הנוכחים כשלושה שבועות לפחות. לאחר הטקס, נהוג להזמין את כל האורחים לארוחת ערב בסגנון מרוקאי, הכולל את מיטב הבישולים דגים וקוסקוס- תבשיל המסמל ברכה ומזל, בסוף הערב, כולם מוזמנים להתכנס לשתיית תה עם נענע בקנקנים מרוקאים (בראד) ולאכול ממיני העוגיות והמתוקים, כמיטב המסורת המרוקאית. ה מרמז לשלוש המצוות בהן ָ נ ִ במסורת היהודית טקס הח מצווה האשה מצווה מהרגע בו הופכת לאשת איש: לה – מצוות הפרשת חלה מן העיסה ח דה – מצוות טהרת המשפחה ִ נ דלקת הנר – מצוות הדלקת נרות שבת וחג ה

פי המסורת במרוקו, הורי הכלה נהגו לערוך את טקס ל החינה אשר נערך בערב שלפני החתונה, ולאחר הטבילה במקווה (הטבילה במקווה נדרשת על פי ההלכה היהודית כהליך טהרת האשה לבעלה). בנות המשפחה והחברות מלוות את הכלה בדרכה לטבילה במקווה בריקוד ובשירים מסורתיים (פיוטים) בעברית ובמרוקאית, אשר נמשכים כל הערב גם לאחר הטבילה וחזרתה של הכלה לבית הוריה וטקס החינה. במקווה, בעת ההכנות והטבילה של הכלה וגם לאחריה, מגישים עוגיות ושתייה לכל הנוכחים במקום. נהגו לקחת מהכיבוד ולתת לנשים לא נשואות כברכה למציאת זיווג. בשוב הפמליה המלווה עם הכלה מהמקווה, נערך טקס החינה. הערב כולו מלווה במוזיקה מרוקאית מקורית ובתלבושות אותנטיות גם לגברים וגם לנשים. בטקס עצמו נהגו הנשים ללבוש כפתן מבדים מבריקים ויקרים, הרקומים וברקמות מוזהבות באלמנטים ותכשיטים ואביזרים עשירים למיניהם, על ראשיהן כתרים או סרטי שיער תואמים. הגברים, אף הם לובשים כפתן וחובשים לראשיהם כובע בצבע ארגמן הנקרא תרבוש. נהגו לקשט גם את מקום הטקס כך שיראה עשיר כסמל לאושר ועושר כמלכים. הערב כולו מוקדש לחתן ולכלה. מושיבים את בני הזוג המיועדים זה לצד זה, הכלה במרוקו נהגה ללבוש את "קשוואה כבירה" (השמלה הגדולה) בעלת הנופך המלכותי, כמיטב המסורת המרוקאית ואורחיהם משמחים אותם, מברכים, רוקדים ושרים לפניהם. הטקס מתחיל בהכנת תערובת החינה שמקורה בעלי הכופר המסמל שמירה מעין הרע, סגולה לפריון, אושר ושלמות בחיי הנישואין, בריאות וחיים ארוכים. שופכים את עלי החינה (אדומה) הטחונים לקערה מכובדת (יש המוספים ציפורן טחון או מי ורדים לארומה וחיזוק הצבע), עליה יוצקים מים חמים (יש המוספים מי תה מרוכז מתיון לחיזוק הצבע), תחילה מעניקים לזקנת השבט- הסבתא לערבב ולברך את הזוג תוך כדי ערבוב, לאחר מכן מערבבות ומברכות אם הכלה והחמות. במהלך הערבוב מוסיפים מים חמים בהתאם עד לקבלת תערובת נוחה לערבוב אך לא נוזלית מידי. נהגו שאשה גרושה לא מתערבת בהכנת החינה אפילו אם היא מקירבה ראשונה של הכלה. נרות דולקים כסמל שנרם 2 בקערת החינה נהגו להניח סוכריות 5 יאיר (חיים ארוכים) וחייהם יהיו מוארים ושמחים, מטבעות 5 דרג'ה כסמל שהחיים שלהם יהיו מתוקים ו- כסמל לפרנסה טובה – כאשר המספר חמש בעצמו הינו

"חינה" בארמית - חן, נוי ויופי. חינה - החן שלה (של הכלה). צבע החינה

החינה מופקת מעלים מיובשים של צמח החינה, הקרוי י. (שיר ִ ד ֶ ין גּ ֵ י ע ֵ מ ְ ר ַ כ ְּ י, ב ִ י ל ִ ר דּוֹד ֶ פ ֹ כּ ַ ל ה ֹ כּ ׁ ְ ש ֶ בשיר השירים א מטרים הנפוץ 6 השירים א', פסוק י"ד) זהו שיח נשיר שגבהו באזורים טרופים וסוב-טרופים צחיחים למחצה באפריקה, אסיה וצפון אוסטרליה.

19

2023 ינואר-מרץ , טבת-אדר תשפ״ג :17 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו