יהדות מרוקו | 40 שנות עשייה מלאות חדווה ויצירה

לות ישראל האחרות. יהדות של הכנסת אורחים. הבה נברר מי היו הגורמים ומה היו הנסיבות שהביאונו לשינוי גדול וחיובי זה? בד בבד, חל שיפור ניכר בדימויה של יהדות זו בעיני ה ובעיני החברה. הציבור התוודע אליה כאל יהדות של ערכים, בעלת מידות נאות של: הכנסת אורחים ומאור פנים שרבים מגדולי מחשבת ישראל הם מבניה. יהדות שתרמה רבות קומת ישראל. בניה הקימו מאה ואחד עשר יישובים ומושבים חקלאיים לאורכה ולרוחבה של המדינה. יישובים, שהיוו חומות מגן אנושיות לגבולותיה הצפוניים והדרומיים של ארצנו. רי קליטה הוסיפו דעת. השינוי בדימויה מעצים על רקע העובדה, שאך, לפני עשורים אחדים, בניה של יהדות זו היו היוזמים והמקימים של תנועות מחאה, החל מ"ואדי סאליב" ועד נתרים השחורים" ו"תנועת האוהלים". תנועות, אשר לא פעם הביעו את מחאתן בצורה אגרסיבית, הגם שהיה צדק וצידוק לנושאי המחאה: חינוך,דיור, תעסוקה וכיוצא באלה. לפני מש שנים, המשפטן אמנון זכרוני הקדיש אחת מתוכניותיו הטלוויזיוניות, לדיון על הנושא: "יהדות מרוקו אז והיום". כחבר בפנל המתדיינים, המנחה הפנה אלי את השאלה: מה גרם שינוי העצום של "אז" ו"היום" במעמדה של יהדות מרוקו? תרגום: "האדם הוא רק מתלמד, הסבל הוא מורהו, ואיש לא יכיר את עצמו כל זמן שלא סבל". יהדות מרוקו הקדימה את ופר הדגול אלפרד דה מוסי בהביעה את רעיונו זה בשפתה ובחרוזים: "יא רבי! לא תמחנא, ואלא תכלינה בלא מחנא, וקל מחנה קא תזיד עקל". "אלוהי! אל תייסר אותנו, אבל אל ע מאתנו ייסורים, כי כל ייסורים מוסיפים דעת". מסייעים למי שמסייע לעצמו. יהיה זה פשטני מדי, אם נייחס התקדמות זו בחייה של יהדות מרוקו, אך ורק, לחבלי קליטתה בארץ, הדות זו. , אירחני "מעריב" בפרסמו את מאמרי "מצוקה הכצעקתה?", שבו יצאתי חוצץ נגד עסקנים עדתיים, שאותם כיניתי "סוחרי מצוקה" בשל התבטאויותיהם ומעשיהם בטיפוח עת האפליה, הקיפוח, הבכי, הנהי והיללה. המאמר מבוסס על מצוות פריקה וטעינה שהיא אחת מתרי"ג המצוות, ובה נאמר: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזב מו, עזב תעזב עמו )משפטים כ"ג( והדגש על עמו. כל פרשני המקרא ובראשם גדול הפוסקים בצפון-אפריקה-רבי רפאל ברדוגו קבעו חד-משמעית לאמר: "מצוות פריקה וטעינה קיימת בתנאי יסודי ובלעדי, רק כאשר בעל החמור, קרי: האיש הנתון במצוקה, נותן ידו ומסייע לעובר האורח שבא לסייע בידיו בפריקה וטעינה. בלעדי התגייסות בעל החמור לסייע ף הוא לעצמו, הקביעה תהיה "עזוב" )אותו( כפשוטה, ולא עזור תעזור לו. הפועל יכול פירושו לרצות. בעקבות מאמר זה, הוקמה תנועת-ביחד בראשותי, שמנתה בראשית דרכה עים אנשי רוח, וביניהם הפרופסורים: משה בר-אשר, שמעון שטרית, אהרון ממן, צ'רלס טפיירו, אפרים חזן והמשורר ארז ביטון. הצטרפו אלינו וסייעו בידינו הרב ישראל מאיר לאו, ר לוף מוטה גור ז"ל והעיתונאים אלי אייל יבדל"א ואריה צימוקי ז"ל. יחד פתחנו במסע ציבורי נרחב בכלי התקשורת ובכנסים המוניים, כשקריאתנו מופנות, בראש ובראשונה, פנימה דות מרוקו, וגם לכלל הציבור והחברה בישראל. מיוצאי מרוקו, תבענו להתנער מכל תודעת אפליה וקיפוח בין מדומה או אמיתית, כדי שלא להחליש מוטיבציה בקרב אותם אנשים מילא המוטיבציה שלהם חלשה מלהתמודד ולהתקדם. תבענו מהם להאמין ביכולותיהם להגיע לכל השג או מעמד, בתנאי שירצו בכך, כדברי הפתגם הצרפתי "הפועל יכול פירושו צות". וכתנאי ראשון, עליהם להשקיע יותר משאבים בעיצוב דרכם, חינוך ילדיהם ועתידם, כדי שיוכלו להשתלב בחברה השגית ותחרותית כשלנו. העמקת ההיכרות בין חלקי העם. נו שבעיית הבעיות של יהדות מרוקו נעוצה בכך: שהציבור הרחב איננו מכיר אותה מקרוב וטרם התוודע לעברה ולתרומתה למדינה. חיפשנו ומצאנו פלטפורמה, שבמסגרתה תינת בור הרחב הזדמנות נאותה להכירה מבפנים. פנים אל פנים. וכך, טיפחנו ועודדנו את הנחלתו של מפעל "הדלת הפתוחה-תרבחו ותסעדו". מפעל, שאין לו אח ורע בתולדות העמים ליל המימונה" המסורתי. לילה, שבו יהדות מרוקו פותחת את לבה ודלת ביתה בפני כל דכפין, כדי להסב עמה לשולחן התקרובת המסורתית, לשיר ולזמר יחד, לספר איש לרעהו ע ית אביו ועל מינהגיו ולהעמיק את ההיכרות ביניהם. כך מאות אלפי ישראליים, התארחו שנה שנה בבתים של יוצאי מרוקו בשלושת העשורים, נוצרו קשרים אמיצים בין האורחים תארחים. פלטפורמה זו, חשפה את יהודי מרוקו לעיני כל, כך שאינם עוד בלתי מוכרים ובלתי ידועים. גם המתארחים גמלו למארחיהם בביקורים בבתיהם. על מנת לסבר את האוזן ם. והנה, אני רש לדוגמא בחין בין המנחמים בידידי משה לנדאו-לשעבר נשיא בית המשפט העליון. שאלתיו: רבי משה, "מה עושה כהן בבית הקברות?" אתה "אשם" השיבני, אתה "שידכת" את משפחתי שפחת אסולין ב"לילות המימונה", ולגבינו מיכאל ז"ל היה כאחד מבנינו וגם אנו אבלים על מותו. היהלום שבכתר: מלגות לכלל הסטודנטים. פועלנו לא התמצה רק ב"ליל המימונה" קיה. ובכנסים, דליוני-מעברה" ותעודות הצדעה ליוצאי המעברות על סבלם ותרומתם ביישוב הארץ ובבניינה. "ספר הזהב ליהדות מרוקו" כמפעל הרשמה והזדהות, ועד ליהלום שבכתר: הענקת ר הקהילות ני שקלים, כ עניקות מלגות אך ורק ליוצאי קהילותיהן. ככותרת לכך, ניתן לאמר: מי היה מאמין שיום יבוא ויהדות מרוקו תעניק סיוע לסטודנטים יוצאי פולניה, גרמניה, רוסיה, איתיופיה ואחרים? חיל את קליטתנו המוצלחת. ואוסיף אף זאת:השגיה של יהדות מרוקו השגיאו עד, כי הפכו חלומות לממשות, שהרי היינו כחולמים בקוותנו שיום יבוא ונער מעיירה נידחת במרוקו, קסאר אשוק" יהא אליעזר בן-יהודה של ימינו, הלא הוא פרופ' משה בר-אשר-נשיא האקדמיה ללשון העברית, ושהמשורר ארז ביטון ייבחר ליו"ר התאחדות הסופרים והמשוררים אל, ועד ידידי ורעי ד"ר יהודה לנקרי, יליד העיירה "בוזעד", שהוטל על שכמו לשאת ברמה את דבר עם ישראל מעל בימת העמים, ולסנגר על צדקתנו כשגרירנו באו"ם. יהדות מרוק ת להתברך בהשגיה, ולהביט בבטחה על עתידה בארץ. חברי ואנכי מוצאים סיפוק רב בעובדה, שכיום יותר ויותר עסקנים מקרב יהדות מרוקו ונבחריה, מטיפים להתגייסות עצמית לסייע לזולתם, ובעיקר לאחינו העולים החדשים, כדי ללמדם פרק מקליטתנו המוצלחת בארץ. קפיצה נחשונית עשתה יהדות מרוקו בישראל בעשורים האחרונים. ייצוגה בממשלה ת, בהסתדרות ובעיריות, הינו מעבר לשיעורה היחסי באוכלוסיה, וגדול שבעתיים מייצוגן של קהילות ישראל האחרות. יהדות של הכנסת אורחים. הבה נברר מי היו הגורמים ומה ה בות שהביאונו לשינוי גדול וחיובי זה? בד בבד, חל שיפור ניכר בדימויה של יהדות זו בעיני עצמה ובעיני החברה. הציבור התוודע אליה כאל יהדות של ערכים, בעלת מידות נאות של סת אורחים ומאור פנים שרבים מגדולי מחשבת ישראל הם מבניה. יהדות שתרמה רבות לתקומת ישראל. בניה הקימו מאה ואחד עשר יישובים ומושבים חקלאיים לאורכה ולרוחבה ל המדינה. יישובים, שהיוו חומות מגן אנושיות לגבולותיה הצפוניים והדרומיים של ארצנו. ייסורי קליטה הוסיפו דעת. השינוי בדימויה מעצים על רקע העובדה, שאך, לפני עשורים ים, בניה של יהדות זו היו היוזמים והמקימים של תנועות מחאה, החל מ"ואדי סאליב" ועד "הפנתרים השחורים" ו"תנועת האוהלים". תנועות, אשר לא פעם הביעו את מחאתן בצורה המחאה: חינוך,דיור, תעסוקה וכיוצא באלה. לפני כחמש שנים, המשפטן אמנון זכרוני הקדיש אחת מתוכניותיו הטלוויזיוניות, לדיון על הנושא סיבית, הגם שהיה צדק וצידוק לנושאי דות מרוקו אז והיום". כחבר בפנל המתדיינים, המנחה הפנה אלי את השאלה: מה גרם לשינוי העצום של "אז" ו"היום" במעמדה של יהדות מרוקו? תרגום: "האדם הוא רק מתלמד, בל הוא מורהו, ואיש לא יכיר את עצמו כל זמן שלא סבל". יהדות מרוקו הקדימה את הסופר הדגול אלפרד דה מוסי בהביעה את רעיונו זה בשפתה ובחרוזים: "יא רבי! לא תמחנא, תכלינה בלא מחנא, וקל מחנה קא תזיד עקל". "אלוהי! אל תייסר אותנו, אבל אל תמנע מאתנו ייסורים, כי כל ייסורים מוסיפים דעת". מסייעים למי שמסייע לעצמו. יהיה זה פשטנ אם נייחס התקדמות זו בחייה של יהדות מרוקו, אך ורק, לחבלי קליטתה בארץ, לשפה ולבעיות הקיום. גורמים רבים וחשובים חברו יחדיו, כדי להביא לשינוי זה. חברי ואנכי לא נצטנ ד עסקנים יין, איפוא, א דתיים, שאותם כיניתי "סוחרי מצוקה" בשל התבטאויותיהם ומעשיהם בטיפוח תודעת האפליה, הקיפוח, הבכי, הנהי והיללה. המאמר מבוסס על מצוות פריקה וטעינה שהיא אחת תרי"ג המצוות, ובה נאמר: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזב עמו, עזב תעזב עמו )משפטים כ"ג( והדגש על עמו. כל פרשני המקרא ובראשם גדול הפוסקים פון-אפריקה-רבי רפאל ברדוגו קבעו חד-משמעית לאמר: "מצוות פריקה וטעינה מתקיימת בתנאי יסודי ובלעדי, רק כאשר בעל החמור, קרי: האיש הנתון במצוקה, נותן ידו ומסייע ובר האורח שבא לסייע בידיו בפריקה וטעינה. בלעדי התגייסות בעל החמור לסייע אף הוא לעצמו, הקביעה תהיה "עזוב" )אותו( כפשוטה, ולא עזור תעזור לו. הפועל יכול פירושו ת. בעקבות מאמר זה, הוקמה תנועת-ביחד בראשותי, שמנתה בראשית דרכה כארבעים אנשי רוח, וביניהם הפרופסורים: משה בר-אשר, שמעון שטרית, אהרון ממן, צ'רלס טפיירו ם חזן והמשורר ארז ביטון. הצטרפו אלינו וסייעו בידינו הרב ישראל מאיר לאו, רב אלוף מוטה גור ז"ל והעיתונאים אלי אייל יבדל"א ואריה צימוקי ז"ל. יחד פתחנו במסע ציבורי נרחב התקשורת ובכנסים המוניים, כשקריאתנו מופנות, בראש ובראשונה, פנימה ליהדות מרוקו, וגם לכלל הציבור והחברה בישראל. מיוצאי מרוקו, תבענו להתנער מכל תודעת אפליה ח בין מדומה או אמיתית, כדי שלא להחליש מוטיבציה בקרב אותם אנשים שממילא המוטיבציה שלהם חלשה מלהתמודד ולהתקדם. תבענו מהם להאמין ביכולותיהם להגיע לכל ג או מעמד, בתנאי שירצו בכך, כדברי הפתגם הצרפתי "הפועל יכול פירושו לרצות". וכתנאי ראשון, עליהם להשקיע יותר משאבים בעיצוב דרכם, חינוך ילדיהם ועתידם, כדי שיוכלו השתלב בחברה השגית ותחרותית כשלנו. העמקת ההיכרות בין חלקי העם. הבחנו שבעיית הבעיות של יהדות מרוקו נעוצה בכך: שהציבור הרחב איננו מכיר אותה מקרוב וטרם דע לעברה ולתרומתה למדינה. חיפשנו ומצאנו פלטפורמה, שבמסגרתה תינתן לציבור הרחב הזדמנות נאותה להכירה מבפנים. פנים אל פנים. וכך, טיפחנו ועודדנו את הנחלתו של ל "הדלת הפתוחה-תרבחו ותסעדו". מפעל, שאין לו אח ורע בתולדות העמים של "ליל המימונה" המסורתי. לילה, שבו יהדות מרוקו פותחת את לבה ודלת ביתה בפני כל דכפין, כד סב עמה לשולחן התקרובת המסורתית, לשיר ולזמר יחד, לספר איש לרעהו על בית אביו ועל מינהגיו ולהעמיק את ההיכרות ביניהם. כך מאות אלפי ישראליים, התארחו שנה שנה ים של יוצאי מרוקו בשלושת העשורים, נוצרו קשרים אמיצים בין האורחים והמתארחים. פלטפורמה זו, חשפה את יהודי מרוקו לעיני כל, כך שאינם עוד בלתי מוכרים ובלתי ידועים "ל, בנם של מתארחים ל ומוניק, הגעתי לנחמם בביתם שבשכונת בית הכרם בירושלים. והנה, אני מבחין בין המנחמים בידידי משה לנדאו-לשעבר נשיא בית המשפט העליון. שאלתיו: רבי משה, "מה עושה הן בבית הקברות?" אתה "אשם" השיבני, אתה "שידכת" את משפחתי למשפחת אסולין ב"לילות המימונה", ולגבינו מיכאל ז"ל היה כאחד מבנינו וגם אנו אבלים על מותו. היהלום תר: מלגות לכלל הסטודנטים. פועלנו לא התמצה רק ב"ליל המימונה" ובכנסים, יזמנו מוספים שונים בעיתונים ובהם מאמרים ורבי-שיח, הפקנו עשרות סרטים על ערכיה של יהדות הדות מרוק ו, לרבות ה חנו מעניקים על הרשמה יוע נרחב לכלל הסטודנטים, להבדיל מיתר הקהילות המעניקות מלגות אך ורק ליוצאי קהילותיהן. ככותרת לכך, ניתן לאמר: מי היה מאמין שיום יבוא ויהדות מרוקו תעניק סיוע דנטים יוצאי פולניה, גרמניה, רוסיה, איתיופיה ואחרים? להנחיל את קליטתנו המוצלחת. ואוסיף אף זאת:השגיה של יהדות מרוקו השגיאו עד, כי הפכו חלומות לממשות, שהרי היינ שפטן אמנון זכרוני הקדיש אחת מתוכניותיו הטלוויזיוניות, לדיון על הנושא: "יהדות מרוקו אז והיום". כחבר בפנל המתדיינים, המנחה הפנה אלי את השאלה: מה גרם לשינוי העצום ל "אז" ו"היום" במעמדה של יהדות מרוקו? תרגום: "האדם הוא רק מתלמד, הסבל הוא מורהו, ואיש לא יכיר את עצמו כל זמן שלא סבל". יהדות מרוקו הקדימה את הסופר הדגול פרד דה מוסי בהביעה את רעיונו זה בשפתה ובחרוזים: "יא רבי! לא תמחנא, ואלא תכלינה בלא מחנא, וקל מחנה קא תזיד עקל". "אלוהי! אל תייסר אותנו, אבל אל תמנע מאתנו יסורים, כי כל ייסורים מוסיפים דעת". מסייעים למי שמסייע לעצמו. יהיה זה פשטני מדי, אם נייחס התקדמות זו בחייה של יהדות מרוקו, אך ורק, לחבלי קליטתה בארץ, לשפה יועבר נשיא בית המשפט העליון. שאלתיו: רבי משה, "מה עושה כהן בבית הקברות?" אתה "אשם" השיבני, אתה "שידכת" את משפחתי למשפחת אסולין ב"לילות המימונה", ולגבינ ל ז"ל היה כאחד מבנינו וגם אנו אבלים על מותו. היהלום שבכתר: מלגות לכלל הסטודנטים. פועלנו לא התמצה רק ב"ליל המימונה" ובכנסים, יזמנו מוספים שונים בעיתונים ובהם על שלושת פרקיה. "מדליוני-מעברה" ותעודות הצדעה ליוצאי המעברות על 1 מרים ורבי-שיח, הפקנו עשרות סרטים על ערכיה של יהדות מרוקו, לרבות הסדרה "אגוז" עם ערוץ בלם ותרומתם ביישוב הארץ ובבניינה. "ספר הזהב ליהדות מרוקו" כמפעל הרשמה והזדהות, ועד ליהלום שבכתר: הענקת מליוני שקלים, כל שנה, כמלגות-לימודים לסטודנטים קהילות. יודגש, כי רק אנחנו מעניקים סיוע נרחב לכלל הסטודנטים, להבדיל מיתר הקהילות המעניקות מלגות אך ורק ליוצאי קהילותיהן. ככותרת 44 דנטיות מעוטי-הכנסה, יוצאי שפ 27. 1. 9 ה ולבע סם בן שטרית-מאמרים שעיצבו את דרכנו יהדות מרוקו 120 ת מייבשי הביצות, אחינו האשכנזים, העלו "א לדרגת מל כי שרת, ובצדק, בל מה עם אלה שגרו באוהל ובפחון דולף, גידלו משפחות מרובות נפשות, נצמדו לקרקע וחוו את ארץ-ישראל על בשרם?" שואל סם ן-שטרית, יו"ר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו. "אנשי המעברות הלכו בחלקם לעולמם בתחושה כבדה, שאיש לא הכי סבלם ובתרו תם לבניית הארץ, נאספו אל עמיהם עם תוגה בלב. אלה שנותרו בחיים מתהלכים עם עיניים מושפלות ותחושת קדרות כאילו חטאו". במקום עלבון יזם בן-שטרית תיקון, ולו גם קוסמטי, קראט, שיוענק 24 בדמות "מדליון המעברה", מצופה ליוצאי המעברות, רו ם יוצאי עדות המזרח. הנציגות האשכנזית באה מכיוון יוצאי רומניה, שזכו "להתכבד" בעבר מעברתי. אלא שעל אף ניסיון לשוות למדליון אופי חוצה עדות, בן-שטרית אינו מתאפק מלהעלות דווקא את בני עדתו על נס:"יהדות מרוקו בארץ משגשגת, היא תפסה עמדות בכנסת, במ ש ה, בכלכלה, בתעשייה, בבידור ובספורט. נשיא האקדמיה ללשון העברית, פרופ' משה בר-אשר, יוצאי מרוקו. את מבינה איזו קפיצה נחשונית עשתה יהדות מרוקו? "רוב ראשי הערים יוצאי מרוקו, המנהיגות הצעירה בארץ צומחת מיוצאי מרוקו, ואל תתפלאי אם בעוד עשר שנים ראש הממשלה יהיה יוצאי מרוקו, וגם פרסם בן- 1979 שר החוץ ושר הביטחון". בשנת שטרית אמר ב"מעריב", תחת הכותרת "מצוקתה הכצעקתה", שקרא לבני עדות המזרח להפסיק את הבכי על ע ולות שנעשו, ולהפנים את העובדה שהם חיים בחברה שוויונית והישגית, בה יש גם להם הזדמנות להגיע לעמדות השפעה. המתכון שלו להשתלבות בחברה הישראלית כולל עצות בנוסח ,12- עדיף ללמוד להכין עוגה מארבע ביצים ולא מ עדיפה חגיגה משפחתית צנועה מח ונה מנקרת עיניים, ובקיצור: עדיף להשקיע בהשכלה. החתונה של בן-שטרית, אגב, היתה דווקא מהזן המושקע, סעודה כיד המלך, מתובלת בציונות. "זו היתה תקופה של עלייה חשאית ממרוקו, גרתי אצל ההורים של ארוסתי בחדר נפרד, ופתאום באה הסבתא ואמרה:"הצ ונים באו, ואם לא תתחתנו יגייסו אתכם לצבא ולא תהיה לכם דירה". שעות אנשים התגייסו הרימו נו את אחת 24 תוך החתונות הגדולות שידעה מרקש, ועוד באותו ערב עלינו על המטוס לארץ ישראל". בן שטרית, תושב פסגת זאב, מעולם לא גר במעבר . הוא נקלט בשכונת קטמון, וכמורה לתלמוד הפך עד מהרה לדובר השכונה. "מדליון המעברה" שהגה, הוא רק חלק מחגיגות היובל לעלייה מצפון אפריקה במהלכן יינטע "יער יהדות מרוקו" וייערכו אירועים ברחבי הארץ: חגיגת מימונה מרכזית בקצרין, שיח סופרים ומשוררים בכנסת, אירועי הצדעה של אמנים בהיכל התרבות, סימפוזיונים והצגות באילת. ראשון, יזכה לענוד את המדליון הנשיא, משה קצב, יוצא מעברת קסטינה. בנוסף יוענק המדליון, עליו חרוטה האמרה "אין ישראל נקנית אלא בייסורים", מכובדים נוספים, ביניהם חתן פרס ישראל 50- ל הסופר אפרים קישון, יוצא מעברת שער עלייה. אלפי 120- יוצאי מעברות אחרים י כלו לרכוש את המדליון ב , ובן-שטרית משוכנע שכמאה אלף יוצאי מעברות ₪ מכלל קהילות ישראל יעשו זאת. בחזונו וא רואה אנשים מתהלכים בגאווה ומשננים:"אני הוא זה שסבלתי ואהבתי את הארץ הזאת". ואחרי שהמנטרה תחדור ללבבות, תתגי ס יהדות מרוקו ל ר ם מנסיונה בקליטה מוצלחת כדי לחבק את העולים החדשים מחבר המדינות ומאתיופיה. ל השאלה, מדוע נבחרו אישים מפורסמים לקבל את המדליון בבית הנשיא, משיב בן-שטרית בציטוט ל הסופר אלפרד דה מיסי: "האדם הוא רק מתלמד והסבל הוא מורהו, איש ל יכיר את עצמו כל זמן שלא סבל", האנשים שנבחרו סבלו, הכי ו את עצמם, והגיעו לגדולות". האנשים שנבחרו סבלו 2001 ראיון עם סם בן-שטרית. פורסם ב"מעריב" ב-