יהדות מרוקו - מורשת, הגות ואמנות

הרגיש צורך להתקשט בשביל "התפקיד". באחד המקרים גראב כזה הביא מים לאחד מבתי היהודים. כיבדוהו בכוסית ערק וזו לו הפעם הראשונה בחייו ששתה ערק; נתנו לו שטר מאה פרנק שכר טירחתו עבור מספר הגירבות שסיפק, סכום הנחשב לתשלום טוב - והלך לדרכו. בטרם יצא את הבית, החל ראשו מסתחרר עליו ורק בקושי הגיע לביתו. בינתיים גם איבד את שטר מאה הפרנק שקיבל. לאחר כשבוע שוב הגיע לבית היהודים והביא להם נאד מים כבד. מששאלוהו, לאן נעלמת? הוא סיפר שחלה מאד, הלך לרופא, וקיבל מרשם. איך אתה מרגיש עכשיו? הוא ענה: "חמדו לילה [תודה לאל], אחרי ששמתי את המרשם של הרופא באקראב, אני מרגיש בריא". (אקראב, שם של תיק-צד ברברי). הברבר הזה

ונתן לערבי קודם. היהודי כעס, איחל לגראב תקלה בגירבא והלך. בדרך כלל, ערביי מרוקו נהגו להתייחס ברצינות ובכובד ראש לדעתם של היהודים ולאמירותיהם. היהודי המאוכזב הלך לדרכו והגראב נראה מוטרד מאוד מקללת היהודי. לרוע המזל, קללתו של היהודי "נתקיימה בגראב" במקרה לחלוטין. חששו של הגראב התקיים והגירבא נתקלה בחפץ חד, נקרעה וכל המים ניגרו ארצה. מבחינתו של הגראב, זהו איבוד יום עבודה וציוד מובטל. מחשש לשלום הגירבא ופרנסתו החל לתת דעתו על הקללה. זאת על פי אמונתו, שגם לקללה היה משקל. על רקע אמונה זו, איש לא ישכנע את הערבי שקללתו של היהודי לא היתה הגורם לחבלה בגירבא. בא המקרה הזה וחיזק את דעתו של הערבי באשר לאמונה זו, המקובלת בחברה הערבית של מרוקו. לא קשה לתאר את אכזבתו וכאבו של הגראב שנשאר ללא גירבא וללא פרנסה ואפילו זעומה (ויכול להיות שאפילו הרהר שאולי חטא במידה מסוימת כלפי היהודי]). הגראב תיקן את הגירבא ולמחרת המשיך בעיסוקו - להרוות צימאונם של אנשים צמאים. זמן קצר אחרי החבלה בגירבא

לא ידע שהמרשם נועד לקניית תרופות לכן שם אותו בתיק, כי חשב שזהו קמע מהרופא, שיש לשימו בתיק, או מתחת לכרית. למזלו החל להרגיש טוב גם ללא תרופה והבריא. בינתיים סיפר, שבגלל "הלימונדה" (הערק) ששתה באותו יום איבד את השטר שקיבל. מתוך רחמים, התחשבות וחיבה לתמימותו של האיש, נתנו לו שטר אחר בן מאה פרנק במקום זה שאבד. מדהימה היא תמימותם הרבה והאצילה של הגררבא (רבים של גראב) הללו, שנראית כאילו בטפשות מדובר, אך אין זו אלא טעות! פשוט מאד, אלה אנשים שידעו יושר, טוב לב ותמימות של יושר, התחכום היה מהם והלאה. אלה אנשים פשוטים, חסרי השכלה, פרימיטיבים, אך ישרים וחביבים. הסיפורים המובאים כאן, יעידו על העובדה, שכמעט כולם קורצו מחומר אחד, פשוט, עממי ותמים; והם מאמינים וטובי לב. מעשה שהיה באחד מימי הקיץ הלוהטים בעיר מרקש הידועה באקלימה החם, ממש כמו באילת. עמדו אנשים בתור לקנות מי שתייה מן הגראב וביניהם יהודי, שהיה ראשון בתור. הגראב התעלם ממנו

שוב נתקל ביהודי וערבי שרצו לשתות. הפעם החליט לתת קודם ליהודי, מעשה שהכעיס וקומם נגדו את הערבי שעמד דווקא ראשון בתור ולא הבין כלל מדוע הגראב העדיף את היהודי ונתן לו ראשון? הגראב שציפה לתגובה, שליהודים יש יכולת מאגית לבקע את הגירבא אפילו מרחוק. כבר היו דברים מעולם. רק לאחרונה קללתו של יהודי שקופח בתור, חיבלה לי בגירבא, ובכוח קללתו נגרם לי נזק...". מכיוון שבאמונה עסקינן, הערבים נוהגים גם לבקר ולפקוד קברי צדיקים יהודים, משתטחים עליהם ומבקשים מהם בקשות ומשאלות-לב. הם מאמינים שבכוחם של צדיקי היהודים לעזור. בכוח יכולתם הנובע מקדושתם וביכולת לעשות נס, לבאים לבקרם ולשאת אליהם את תפילתם ותחינתם, וזה אינו דבר חדש. כבר שלמה המלך ביקש מאלוהים, בתפילתו בחנוכת בית-המקדש הראשון, שגם הגוי הבא להתפלל בבית הזה, אפילו מרחוק, תשמע )43 41- : (מלכים א', פרק ח', פסוקים תפילתו. צילום: שמואל (מומי) בוחבוט - ''זכרונות ממרוקו'' השיב לו בביטחון מוחלט: "בני, זה לא קרה סתם, עליך להבין

35

2022 יולי-דצמבר , תשפ״ב-תשפ״ג תמוז-כסלו :16 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו