יהדות מרוקו - מורשת, הגות ואמנות

שהייתי נפגש אתם בראותם אותי רוכב על סוסתו של השולטן, היו מקדמים את פני בשלום ובהערצה. אבא היה אומר: "ברוך משנה עתים", היות שלפנים היהודים סבלו גלות רבה בארץ זו, ועתה יהודי רוכב על סוס וערבי מחמר אחריו". .152 , עמ' 1952 (שלום (סלים) אלדאודי, התועה בסבך החיים, חיפה כתב יד שבכוונת המשפחה להוציאו לאור.) סוף דבר העבר, סיפורם של הדורות הקודמים, ממשיך בדרכים שונות להשפיע אלינו גם כיום. הידיעות נוספות זו לזו כאבנים בפסיפס, חלק מהדברים משתכחים בחלוף הדורות וחלק נמצאים מחדש או שלא היו ידועים קודם לכן. עדיין סימני השאלה בפרשות שסופרו לעיל רבים. להלן כמה שאלות: מדוע וכיצד הגיעה משפחת לוסקי למסחר עם סולטן מרוקו במרקש? איזה קשרים נוצרו בין יהודים מפולין לבין יהודים 19 כבר בתחילת המאה ה־ ממרוקו? מי היו חמשת המשפחות שעלו לארץ עם ? היכן התיישבו? 1837 משפחת אלדאודי ממוגדור בשנת באיזו אונייה עלו לארץ, מה היה מסלול נסיעתה ואיך נפתרו הסידורים הנחוצים, דוגמת מזון כשר? האם שמור והיכן החוזה שנחתם בין העולים לארץ לבין הקברניט? מידע מפורט על תנועת אוניות והנוסעים בהן שמור בארכיון הלאומי במלטה, אך בביקור במקום לא מצאתי תשובות. אם מישהו מהקוראים י וכל לסי יע במשהו - אשמח.

1895 מסע למוגדור בשנת , במסגרת מסע לצפון אפריקה, הגיעו 1895 בשנת מכלוף ובנו שלום למוגדור וממנה יצאו בשיירה למרקש. ניסיונם לחזור ולבקר במרקש, העיר ממנה יצא מכלוף בעודנו נער, כדי לפקוד את קברותיהם של אבות המשפחה בעיר ובמיוחד את קברו של יעקב (עכן) אלדאודי, שנודע בחריפותו בהלכה, לא צלח. בשנת נפטר חסן הראשון, מלך מרוקו. היציבות שיצר 1894 התפוררה ונוצר סכסוך אלים עקב המאבק בשאלת הירושה. שבט א־רחמנה באזור מרקש התמרד, אנשיו חסמו את הדרך בפני השיירה עימה קיוו מכלוף ובנו שלום להגיע למרקש והשיירה נאלצה לחזור על עקביה. שלום תיאר את העיר בזכרונותיו. בתיאורו בולטת ההבחנה בין רובע הכסבה שאופי בנייתו אירופי יותר ומתגוררים בו אירופים ויהודים הנהנים מחסות אירופית לבין המלאח שבו גרים היהודים אזרחי מרוקו, שאינם נהנים מחסות חיצונית כלשהי. מצבם הטוב של היהודים בעיר מובלט על ידי הסיפור לפיו רכב שלום על סוסה מאורוות הסולטאן שבעל הבית בו התארחו קיבל כתשורה מהסולטאן. עצם הרכיבה של יהודי על סוס עומדת בניגוד להגבלות שהטיל חוזה עומר על היהודים תחת שלטון האסלאם ומעידה על היחס היוצא דופן לטובה ממנו נהנו היהודים בעיר באותה שנה. להלן: "ראשונה יצאנו למוגדור החדשה הנקראת "אל קצבא". זוהי כעין פרבר למוגדור העתיקה במרחק דרך של חצי שעה בינה ובין מוגדור העתיקה. אל קצבא יותר נקיה ברחובותיה ובבתיה הבנויים לפי הבניה המודרנית. חלק קטן מהיהודים הגרים בה הם נתיני ממשלות זרות.

מתלבשים בלבוש אירופי, והם אירופים בכל דבר בסדרי חייהם. הממשלה המרוקנית מתייחסת אתם בכל הכבוד ודבריהם נשמעים. לא כך במוגדור העתיקה שרוב היהודים הגרים בה הם נתיני שולטן מארוקו. הם נחותי דרגה וכולם מלובשים בלבוש ערבי אפריקני. ונקראת בשם "אלמללאח" זאת אומרת גטו, מושב היהודים הארציים [אנשי הארץ]. כשאבא הצטרך לבקר אנשים אחדים באלמללאח וקשה היה לו ללכת ברגל, בפרט באותו זמן, זמן החורף שהדרך לא נוחה מרפש וביצות אז אני הייתי ממלא מקומו לילך שם. בעל הבית נתן לי את סוסתו, סוסה שקיבלה למנחה מאת שולטן מארוקו, חתום על ירכה בכתובת קעקע שהסוסה היא חוסיניה, רוצה לאמר מתנת השולטן. הנער הכושי היה מחמר אחרי. הערבים

ישראל בן דור ושלום דאודי במערת האלשייך בבית הקברות העתיק בצפת ובין שניהם קברו של שלום אלדאודי ז״ל שעלה ממוגדור עם המשפחה . ישראל בן דור מימין לקבר ושלום דאודי משמאל. 1837 בשנת

30

2022 : תמוז-כסלו תשפ״ב-תשפ״ג, יולי-דצמבר 16 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו