יהדות מרוקו - מורשת, הגות ואמנות

לאחר הקמת מדינת ישראל, הקהילה היהודית במקום התפזרה ורוב היהודים עלו לארץ. בשנים האחרונות הוקם בעיר בחסותו של סולטאן מרוקו ובליווי יועצו היהודי, אנדרה אזולאי, מוזיאון ומכון מחקר בביתה של משפחת סוחרים בעבר, משפחת עטייה. במקום נמצא גם בית כנסת שסגנון בנייתו אנגלי. סידני קורקוס, צאצא אחת המשפחות החשובות בעיר וחוקר חשוב של תולדותיה, פעל להקמת המקום וסייע למאמצי השיקום. כך נוצר אתר זיכרון ייחודי שבו ניתן לחבר את המבקרים לתפארתה של הקהילה בעיר בעבר. העלייה לארץ משפחת אלדאודי עלתה לארץ ממרקש 1837 בשנת באונייה שהפליגה מאסואירה. בבני המשפחה שעלו ארצה נכללו דוד ורינה ובניהם, שלמה ומכלוף (הסבא רבא שלי); הדוד שלום ואשתו (שהיו עריריים) וחמש משפחות ממוגדור שהצטרפו ועלו איתם ארצה. רינה, אימו של מכלוף אלדאודי, הייתה בת למשפחת לוסקי מהעיר לודז' שבפולין, שאחיה סיפקו דברי הלבשה ורהיטים לארמונו של סולטן מרוקו וגם היא התקבלה בכבוד אצל נשות הסולטן. על פי הסיפור שנשמר במשפחה, שלום, אחיו הערירי של דוד, הוביל באוניות סחורות לאירופה והשתקע בליסבון, בירת פורטוגל. במסחר צבר רכוש רב ובלילות עסק בתורה. באחד הלילות, בשנתו, שמע קול קורא אליו:"...קומה, שלום, וסע אל הארץ הקדושה, כי קרבו ימיך למות!". למחרת חיסל את עסקיו, אסף את ממונו ונסע למרקש. במרקש הזמין את אחיו דוד להצטרף אליו לעלייה לארץ עם משפחתו. האח הסכים, אך אשתו רינה סירבה באומרה כי עודנה צעירה ואינה רוצה לעזוב את כבודה ומשפחתה העשירה ולנוד אל הארץ, שרק זקנים נוסעים אליה כדי למות בה. הלך ר' שלום אל ה"כותאב" [ה"חדר"] שהנער שלמה בן אחיו למד בו, שידל אותו בממתקים ולקח אותו עימו על פרדה בדרך ממרקש אל מוגדור. כאשר הילד לא בא לביתו בערב ולא נמצא בכל ה"מלאח" במרקש, שכרה אימו כרוז שהכריז ברחוב על ה"אבידה" והבטיח בשם ההורים גמול גדול למי שימסור ידיעות על הנער. כך נודע להורים מפי זקן אחד, שהדוד העשיר שבא מאירופה הרכיבו עימו בדרך למוגדור. אמרה האם: "הנה עשה אתנו כדבר הפתגם: כשהפרה אינה רוצה ללכת לבית המטבחיים, מוליכים את העגל לפניה והיא רצה אחריו“. כך הסכימה גם היא לעלות לארץ והמשפחה נסעה למוגדור. ר‘ שלום שכר שם אונייה והכין בה את כל המזון הנדרש לדרך. בשבת עלה לתורה בבית הכנסת במוגדור והכריז לפני הקהל על עלייתו לארץ ועל נכונותו

באיטליה, בארה"ב ובאוסטרליה ארגנו מגביות כדי לסייע נוסדה קרן חדשה לטובת היהודים 1860 להם. בשנת במרוקו. לאחר שהפליטים שוקמו ונותר כסף, הקציבו אותו למטרות חינוך בכמה קהילות במרוקו. העלילו על יהודים בסאפי שהרעילו נוצרי, 1863 בשנת פקיד של ספרד בעיר, כמה נאסרו ושניים מהם הוצאו להורג, ללא כל סיבה ממשית. כאשר נודע הדבר למשה מונטיפיורי, החליט להיפגש עם הסולטאן כדי לשחרר את האסירים ולפעול למען הקהילה היהודית. בסוף יצא מונטיפיורי למרוקו. מונטיפיורי, שהיה 1863 שנת , ביקש לבקר במרקש כדי להתקבל לריאיון 79 כבר בן אצל מלך מרוקו, המלך מולאי מוחמד ולבקש שיוטב מצבם של היהודים. ספינת הצי המלכותי הייתה אמורה להביאו לסאפי, אך עקב הסערות העונתיות, נאלצה הספינה להמשיך עד מוגדור, שבה ירד מונטיפיורי עם פמלייתו. מונטיפיורי התקבל בכבוד רב על ידי ראשי העדה במוגדור ובהם אברהם קורקוס, הסוחר שעמד בקשרים עם החצר המלכותית ושבביתו התארח מונטיפיורי. יצא מונטיפיורי למרקש. הוא התקבל 1864 בפברואר על ידי הסולטאן, הצליח לשחרר את האסירים אך לא הצליח לשכנע את הסולטאן להשוות את מעמד קיבל 1864 בפברואר 5 היהודים למעמד המוסלמים. ב־ פקודה מלכותית שבה הורה הסולטן לנהוג בצדק וביושר עם היהודים ולשמור על בטחונם. להצהרה לא הייתה השפעה ממשית והמושלים המשיכו להתנכל ליהודים. נרצחו 1880 ממתן הט'היר (הצו הסולטאני) ועד שנת יהודים. לאחר פטירתו של מונטיפיורי, 307 במרוקו הצהיר הסולטאן חסן הראשון שהזכויות שהשיגו היהודים עקב התערבותו של מונטיפיורי בטלות. בנמל של אסואירה המים היו רדודים וככל שגדלו הספינות, במעבר מספינות מעץ המושטות על ידי מפרשים לברזל וקיטור, נאלצו האוניות לעגון מחוץ לנמל והפריקה וההעמסה נעשו על ידי סירות. בעיה אחרת הייתה הרוחות העזות שאיימו להעלות את האוניות על שרטון וכך לחשוף אותן לשוד על ידי בני השבטים שארבו להן. הגיע גנרל ליוטיי לעיר וכך החל השלטון 1912 בשנת . בשנות המנדט 1956 הצרפתי במרוקו, שנמשך עד שנת הצרפתי העיר מוגדור איבדה את מרכזיותה לטובת ערי נמל אחרות בחוף האטלנטי ובהן קזבלנקה ואגדיר.

28

2022 : תמוז-כסלו תשפ״ב-תשפ״ג, יולי-דצמבר 16 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו