הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו
מורשת ישראל, מרבה לשבח ולהלל כל המתפרנס מפרי עמלו, והיא ציוותה עלינו: "יגיע כפיך כי תאכל" (תהילים כ"ח-ב'). היא הטיפה לבל יהיה אדם סמוך על שולחן חברו, ויהווה נטל על הציבור. היא מעלה על נס את אוהבי המלאכה והעבודה, והשתמשה בביטויים עזים ולעיתים חדים, כגון: "לעולם יפשוט אדם נבלות בשוק ואל יזדקק לבריות" (מדרש רבא) "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (נדרים מ"ט-ע"ב) "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" (פרקי אבות ב'-ב') ויכולים אנו להפליג ולהוסיף כהנה וכהנה. רבני ישראל וחכמינו הקדמונים, היו נאה דורשים ונאה מקיימים: התנא רבן יוחנן היה סנדלר. עמיתו היה נפח והוא רב-נפחא. רבי עקיבא היה רועה צאן, הלל הזקן היה חוטב עצים, הרמב"ם מצא את פרנסתו במקצועו כרופא והדוגמאות מני ים. רבים מחכמי ישראל בארצות המזרח ובצפון אפריקה, שירתו בקודש ללא כל תמורה; כשליחי ציבור וחזנים בבתי כנסת, שוחטים, מוהלים, פוסקי-הלכה, בוררים בדיני ממונות ובענייני אישות, דרשנים, עורכי חופה וקידושין ומשכיני שלום בין הבריות. את פרנסתם מצאו במלאכות שהתמחו בהן, או שלחו את ידיהם בפרקמטיה. הציבור כיבד את מוצא פיהם ונהג בהם כבוד ודרך ארץ. דודי הצדיק סידנא באבא אילו ישועה, כיהן כרב העיר תלשינת, כשוחט, שליח ציבור, מוהל, עורך חופות וקידושין, ואף הפריש מעשר מפרנסתו, כסוחר בדים ומוצרי צריכה כשותף לאבי ז"ל.
למעלה מימין: חלק מחברי הפאנל ברב-שיח בחגיגות המימונה המרכזיות בפתח תקווה ליד מגילת ההכתרתה לאשת חיל-דמות מופת 2018 משמאל: סם בן שטרית ומרים פרץ-כלת פרס ישראל למטה: חברי נשיאות ותורמים. מאחוריהם, חלק מהסטודנטים מקבלי המלגות
8
2020 : תמוז-כסלו תש"פ-תשפ"א, יולי-דצמ' 12 גיליון
"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו
Made with FlippingBook. PDF to flipbook with ease