הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו
העוד העוד שייך למשפחת כלי המיתר - (כורדופונים). משמעות השם נגזרה מן המילים הערביות "עץ" או "מקל". הוא כלי פריטה והוא מנוגן לרוב בעזרת מפרטים בעלי רמות קושי שונות בהתאם לאופי המוסיקה המנוגנת.
במקור הפרסי העתיק הוא היה עשוי מגוש עץ אחד אולם ברבות השנים, ובהשפעה ספרדית, קיבלה תיבת התהודה את צורת האגס, המוכרת לנו כיום, עם צוואר קצר (יחסית לכלי הקשת המערביים) וללא שריגים המציינים את מיקום האצבעות להפקת הצלילים השונים. לרוב העודים חמישה זוגות של מיתרים ויש המוסיפים מיתר שישי. כוון המיתרים המקובל ביותר היה סול-לה-רה-סול-דו אך יש המכוונים את המיתר הנמוך על הצליל פה. כיום ניתן למצוא מגוון כיוונים של המיתרים בהתאם לתרבות, למסורת ואף לנגן. הכלי מקובל מאד הן ככלי לנגינה סולנית והן ככלי בהרכבים תזמורתיים שונים. גוונו חמים ומנעדו המרכזי נמוך יחסית. בשל העובדה שהוא חסר שריגים (כמו בכלי הקשת המערביים) ניתן להפיק בו גם מרווחים מיקרוטוניים (קטנים מן הסקונדה הקטנה - שהיא המרווח הקטן ביותר המקובל במוסיקה המערבית).
העוד זכה לכינוי "אמיר אל טאראב' שפירושו "נסיך הכישוף" או "נסיך הקסם".
- תמונה באדיבות רונלד בן זקן 1900 - מוגדור MENESTRELS להקת
57
2020 תמוז-כסלו תש"פ-תשפ"א, יולי-דצמ' :12 גיליון
"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו
Made with FlippingBook. PDF to flipbook with ease