קק"ל | סיור בעקבות המקורות באתר סטף ובסביבותיו

סיור בעקבות המקורות בסביבות סטף

באמת המים בשבת וביום טוב וחלקם - בבעלות המשותפת על האמה. כך למדנו: "לא יפנה אדם אמת המים וישקה לגינתו ולחורבתו בחולו של מועד" (מועד קטן ב' א'). דומה, שכאן מדובר בתעלה העוברת בתוך חלקת השלחין שניתן להפנות אותה מנתיב לנתיב. "פותקין מים לגינה ערב שבת עם חשיכה והיא שותה והולכת בשבת" (תוספתא, שבת א' כ"ג). כלומר, המים זורמים באמה במשך השבת וממלאים את חלקות השלחין. מקורות אחרים עוסקים באחריות המשותפת לאמה: "חמש גינות משתמשות באמה אחת ונתקלקלה, כולן מתקנות עם העליונה והעליונה היא מתקנת לעצמה. והשאר מתקנות עם השניה והשניה היא מתקנת לעצמה. התחתונה שבכולן מתקנת לעצמה ומתקנת עם כולן" (תוספתא, בבא מציעא י"א כ"א). זהו סוג של שותפות, המבוסס על אחריותו של כל פרט לדרך המובילה לחלקתו בלבד. המציאות המתוארת כאן היא של מערכת שלחין הממוקמת במורד וכמה חלקות מקבלות את מימיהן מן הבריכה באמצעות אמה אחת. בחלקת השלחין מציפים המים את הערוגות. הערוגות נזכרות בדברי חז"ל בקשר לדיני כלאיים ודינים אחרים. כך: "ערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים, זורעים בתוכה חמישה זרעונים - ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע". בערוגה קטנה שכזו (בערך אמה על אמה) מותר לזרוע זרע של ירק שונה בכל צד שלה ואחד באמצע, ואין לחשוש לאיסור כלאיים. וממשיכה המשנה: "היה לה גבול גבוה טפח, זורעין בתוכה שלושה עשר - שלושה על כל גבול וגבול אחד באמצע" (משנה, כלאיים ג' א'). אם יש לערוגה 'גבולות', לאמור, תלוליות עפר שמקיפות אותה, מותר לזרוע יותר זרעים בלי חשש שיתערבו ויתקיים איסור כלאיים. וכך בהלכה העוסקת בעבודה המתבצעת מאליה בשבת: הערוגות

כן עוסקת המשנה במקום זה בזריעה באמת המים - התעלה המובילה מים לערוגה - ובתלם, שלעתים חורשים אותו בחלקת השלחין: "התלם ואמת המים שהם עמוקים טפח זורעים לתוכן שלושה זרעונין - אחד מכאן, ואחד מכאן ואחד באמצע" (משנה, כלאיים ג' ב'). גובהו (המינימלי!) של הגבול נלמד על ידי חז"ל מפסוק מעניין, שעניינו השקיה בחלקת השלחין: הפסוק 'והשקית ברגלך כגן הירק'(להלן) מתאר את המציאות בחלקות השלחין, כשהמשקה מתבוסס ברגליו במים ובבוץ המציפים את הערוגה. יש אפוא קשר, ולו עקיף, בין השיעור הקשור בערוגה לבין הרגל הנזכרת בפסוק. גן גינה גנה כאן המקום לעמוד על שמה עתיק היומין של חלקת השלחין. במקורות שהובאו פגשנו לרוב את המונח 'גן'. לפי הקשרו מתייחס מונח זה לחלקת שלחין. נשים לב שהמונח 'גן' מופיע כבר במקרא בהקשרים של: השקיה ממקורות מים תחתיים, הצפה במים וגידול ירקות. כך ניתן לראות כבר בגן עדן הקדום אזור המושקה מלמטה ועל כן יאה לו השם -'גן': "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה .)10 ' ראשים" (בראשית ב "דכתיב - 'והשקית ברגלך כגן הירק' מה רגל - טפח, אף גבול נמי (גם) טפח" (שבת פ"ה א').

וכך תיאורה של כיכר הירדן:

"וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים .)10 בואכה צוער" (בראשית י"ג

כן מודגש הקשר בין גנות לנהר:

.)6 "כגנות עלי נהר" (במדבר כ"ד

וכך בפסוק המפורסם, המתאר את ההבדל בין מצרים לארץ ישראל:

.)10 "השקית ברגלך כגן הירק" (דברים י"א

פסוקים אחרים מתארים קרוב לוודאי מציאות של הצפה המרווה את הגן: "והיית כגן רווה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו" (ישעיהו .)11 נ"ח

בהמשך עוסקת המשנה בשאלת הגבול שגובהו השתנה:

"גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט - כשר, שהיה כשר מתחילתו".

והדין הקודם לגבי זריעת זרעים שונים ממשיך להתקיים בו.

39