קק"ל | סיור בעקבות המקורות באתר סטף ובסביבותיו

סיור בעקבות המקורות בסביבות סטף

: מטע הזיתים 10 ' תחנה מס גידול זיתים

דרכנו עוברת עתה בתחומיו של מטע זיתים גדול, המוחזק ע"י מ', מרחק 10 - עובדי קק"ל. המרחק הממוצע בין עצי הזית הוא כ המאפשר לגדל גם תבואות בין הזיתים, כפי שציינו לעיל. נשים לב שחלק מן הזיתים גדלים על במות או חצאי במות, שקירותיהן בנויים מאבנים בבנייה יבשה. במות אלו דומות למדרגות קטנות, כשבכל מדרגה נמצא עץ אחד. מדרגות אלו, כפי הנראה, עזרו בריבוי הזית. שיטת הריבוי העיקרית של זיתים בעת העתיקה היתה העתקת חוטרים (כרמות בערבית). חוטר הוא גזע קטן הנפרד מגזעו הראשי של הזית. ניתן להפרידו מן העץ הגדול, כולל חלק מן השורש, ולשותלו בבסיס לעץ חדש עם או בלי הרכבת זן אחר עליו. הפרדת החוטר מהשורש הראשי היא קשה ביותר מאחר והיא כרוכה בחפירה מרובה. הבמה הבנויה יוצרת מעין ארגז אדמה מוגבה שבתוכו מתפתח שורש החוטר כמעט בנפרד מהגזע העיקרי. במצב זה הפרדת החוטר ושורשו מהזית הראשי פשוטה וקלה הרבה יותר. בניית במות או ארגזים כאלו הינה טכניקה חקלאית מוכרת עד היום, בעיקר בריבויי תמרים, ונקראת אירגוז מלשון ארגז. ) נוכל לצפות בעצי זית מסוגים שונים ונזכיר 13 ' להלן (תחנה מס כמה מקורות העוסקים בהם. באזור המטע נבחין בגדרות רבות המסודרות בכיוונים שונים. ייתכן שאלו הם גבולות של חלקות פרטיות של אנשים שונים. כאמור, מטע הזיתים מעובד ומטופל. אולם כמה שטחים הושארו על ידי תושבי סטף כפי שהיו לפני שהתחיל העיבוד, כדי להראות באיזו מהירות ועוצמה משתלטים שטחי הבתה והגריגה על המטעים המעובדים. ממטע הזיתים נוכל לצפות לצידו השני של הגיא, שם בולטים מאוד הכרם והשומרות. שבהם ביקרנו קודם לכן. : גת עתיקה 11 ' תחנה מס לפנינו שרידי גת חצובה בסלע, הנמצאת בשלבים מתקדמים של חפירה ארכיאולוגית. בעת כתיבת שורות אלו נחשפו בגת רצפת פסיפס לבנה, בור איסוף התירוש ומספר גומחות בקיר החצוב בסלע, ששימושן עדיין לא הובהר. מכיוון שפרטים חשובים במבנה הגת לא השתנו במהלך הדורות, ניתן לראות גת זו כדגם המאפשר לימוד מקורות רבים בני תקופות שונות, העוסקים בגיתות ובייצור היין. ממקורות שונים ניתן ללמוד שהגת מוקמה בכרם. המפורסם שבהם הוא תיאורו של ישעיהו:

צילום: עדי טנא נתן

מיקום הגת היקב המקראי הוא, כנראה, הגת הנזכרת במקרא ובספרות ל. מיקומה של הגת בכרם הגיוני, היות שיש להימנע מטלטול ״ חז הענבים למרחק מחשש שיתקלקלו. בדרך כלל הקפידו על ייצור היין בכרם עצמו. בגין החשש לקלקול הענבים, נהגו להעביר את הענבים מיד לגת. במקרא מתוארת פעולת הדריכה כבאה ברצף לאחר הבציר: "ויצאו השדה ויבצרו את כרמיהם וידרכו ויעשו הלולים״ .)27 ' (שופטים ט מדובר באנשי שכם, שעם שיפור תנאי הביטחון בסביבתם, יצאו לשדה (סמל לסביבה מרוחקת יחסית) כדי לבצור ודרכו את היין. מכאן, כנראה, באה קביעת חז"ל: "לכן לא היו בוצרין ענבים וכומרין אותן, אלא בוצרין אותן ודורכין אותן מיד" (תוספתא מנחות פ"ט). הבציר המידי אל תוך הגת נרמז במקורות רבים אחרים. ייתכן שהצורך לבצור ומיד לדרוך הוביל לראייה כוללת של הבציר כסמל לפעולה חקלאית שאי אפשר להפסיקה: "...מה בציר משאתה מתחיל בו אין אתה יכול להניחו, אף דיש משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו" (ספרי, עקב). "כגון בשר ודם שראה גירנו מלאה ענבים והכרם לבצור. אמרו לו: והיכן אתה נותן שאר ענבים, בשביל שהגת קטנה? אמר להם: אני עושה גת שתיטול כל הענבים שבכרם. מה עשה? רפש הענבים, ובעט ראשון ראשון, ואחר כך הביא את הענבים שבכרם והחזיק הגת את כל הענבים" (שמות רבה ט"ו). ומכאן המשל:

.)2 ' "כרם היה לידידי... וגם יקב חצב בו״ (ישעיהו ה

26