כחול | מגזין השייט והספורט הימי

להורדת העוגן, דודי לידי, משגיח על מד העומק, כל השאר מתרכזים בלא-לנשום. מטרים (שמשאיר 7 עולה לרוח, ובעומק של מרווח ביטחון לשעת השפל), נותנת הוראה המטרים, 70 לבנים לשפוך את כל השרשרת, כל אל הקרקעית החולית. עוד דקות ארוכות אני מתזזת בין החרטום לפלוטר- לוודא שאנחנו עגונים, עד שחוזרת לנשימה עצמונית, ומכבה מנועים- בעוד כולם מרימים גבה: קיצר, הורדת עוגן, בואי תגזימי. יש פריבילגיה בלהיות קפטן: עד שסיימנו עם פרוייקט העגינה הדרמטי, ארוחת הערב כבר מוכנה על-ידי צוות המטבח בראשות צביה. גם תורנות שטיפת כלים נכנסת לנוהל. ובסוף הארוחה ירדן ואייל מפילים אותנו מצחוק במופע סטנדאפ. אנחנו מוקפים בערפל סמיך ושקט שמופר רק על-ידי נקישות המעלן הראשי על התורן. בדיוק בשביל זה יוצאים. הכל נרגע. ובכל זאת, לצפות שאצליח לישון הלילה - טוב, לא יקרה.

קחו חכה וסכין, ורדו לאי להביא אוכל מנותקים מהציוויליזציה, לבד במפרץ, ציורי סלע אבוריג'ינים על הגדה ממול, ותוכי, ארה לבן ענקי עם כרבולת צהובה, שמתיישב על הוונטה - כך מתחיל הבוקר. הים גורם ליקיצה טבעית גם בקרב גדולי הזועמים, והם לוקחים את הדינגי לסיבוב בחוף הקרוב וחוזרים עם שלל צדפות שקילפו בסכין מהסלעים, ואגוזי קוקוס שהורידו מהעצים. מתחיל בנסיונות דיג. אני אומרת 10- איתן בן ה לעצמי שגם אם לא ייצא אפילו דג אחד, עדיין נחזור עם חווייה. ומהרגע שאני אומרת את זה, הוא לא מפסיק להוציא דגים, שעוד הערב ייאכלו. בהמשך המסע הוא יעלה בחכה כריש - חול קטן ולוחמני, יחזיר אותו למים אחרי מופע אימים, וייקח הביתה חוייה לכל החיים. שודדי המורינג מלקחי היום הראשון: לילה על עוגן מסתיים בבוקר עם קפטן עצבנית מחוסר שינה (כל שעתיים קמתי לבדוק שלא עלינו על איזו שונית), וחצי צוות בחצי - כוח אחרי שהקיאו במהלך הלילה. די, הלילה אני רוצה לישון בשקט. הולכים על מצוף עגינה (הקשור לעוגן מת מביטון. מצופי העגינה מעטים ומבוקשים, אבל הזועמים לא

מלקחי היום הראשון: לילה על עוגן מסתיים בבוקר עם קפטן עצבנית מחוסר שינה (כל שעתיים קמתי לבדוק שלא עלינו על איזו שונית), וחצי צוות בחצי - כוח אחרי שהקיאו במהלך הלילה

33 כחול /// 2020 יולי