כחול | מגזין השייט והספורט הימי
עם ה"סאפ" לכיוון סירת דיג קטנה שהסתובבה מטר 200 ־ לאט דרומית למעגן, במרחק אולי כ מהחוף. הגעתי אליהם והתחלנו לשוחח, אני בבגד ים יושב על הסאפ, אוחז בדופן הסירה שלהם, הכול רגוע כשאין גלים ורוח. שני גברים די מבוגרים, חוטי דיג ביד, מדברים אנגלית טובה מאד. "ג'ורג' וג'ון", עבדו כל החיים בארה"ב, כמו רבים מתושבי האי. "אבל מה השמות שלכם כאן, ביוונית?" אני שואל. "יורגו ויאניס" הם פולטים לאט, בחצי חשק, בהיסוס, עם חיוך נבוך. אנחנו ממשיכים לדבר, מה אתם עושים בארה"ב? "עובדים במקצועות הבניין". אני מספר שהגעתי עם חברים, יאכטה מישראל. "הנה, זאת ששם" אני מצביע לכיוון המעגן, שמכונה כאן יאלו ), רואים בבירור את התורן שלנו, תורן יחיד Yalo ( במעגן. פתאום יורגו אומר "תשמע סיפור. אתה מישראל, אתה אומר? לפני שנתיים הגיעה לכאן ספינה גדולה של חיל הים הישראלי. קצינים במדים ירדו לחוף והגיעו למסעדה שלנו למעלה, ), ורקדו כל הלילה.. אחר Apostolis אפוסטוליס ( כך, בבוקר, הפליגו ונעלמו.. "אני מנסה להגיד להם שאולי הסיפור קצת יותר צנוע, יאכטה קטנה, בלי מדים.." לא עזר, דייגים יוונים אוהבים אגדות והאגדות חזקות מהמציאות.
רגעים שהמקומיים כאן מורידים את ההגנות, את העכבות, הם מורידים אותם ממש, לגמרי. אולי זה קשור במיקום של הכפר, העובדה שקשה להגיע אליו, גם מהיבשה וגם מהים או שאולי אלה הסלעים, אותם סלעי ענק, בגודל של בתים, שאני רואה בכל מקום בכפר ובמעגן, סלעים כמעט עגולים, ענקיים. כשמרימים את המבט אל הצוקים התלולים שמעל הכפר, אפשר לראות בבירור סלעים כאלה נוספים, שממש מחכים להזדמנות להתגלגל למטה ולמחוץ את הבתים. אף אחד לא מדבר כאן על הסלעים, אבל אולי זה מסביר במשהו את האווירה בכפר... חיים עכשיו!! תראו, הפלגנו לכאן במעין תקווה לשחזר את חוויות הקיץ שעבר. אבל החיים לא עובדים כך. בקיץ שעבר היינו שלושה, אודי, ישראל ואני. הפעם הצטרפו דני וברוך. חמישה חברים ותיקים, שמכירים אחד את השני קרוב לחמישים שנה. ההיכרות היא כזאת שאין כל כך עכבות. כולם מכירים טוב מאד את הפלוסים והמינוסים של כל אחד, את כל הניואנסים. אז לא תמיד יש מנהיג ולא תמיד יש תכנית. כך מצאנו את עצמנו הולכים לאיבוד בחושך בחצרות האחוריות של הבתים של הכפר, במדרון די תלול, מנסים למצוא את דרכינו לרחבה של הכנסייה (מה שמכונה כאן "קפה ניאו", והוא מקום המפגש המרכזי) בעזרת הפנסים של הפלאפונים. כל רגע מישהו אחר מועד, מישהו נתפס עם השיער בענף של עץ פרי, ואז פתאום אנחנו צמודים לחלון פתוח של בית. והאנשים בפנים במרחק מטר מאיתנו. "לא נעים לי ככה לפלוש לבתים של אנשים" ישראל חצי ממלמל. בדיעבד הסתבר שהאחות של אולגה צלצלה אליה באותו ערב להגיד לה שהיא רואה חמישה גברים שמסתובבים אצלה בגינה. מה לעשות? למחרת היה יום נדיר בדרום איקריה, יום בלי רוח בכלל. ממש 'שתיל'. אז יצאנו לשחות ולחתור קצת ב"סאפ", סתם להתבטל בשמש. בין היתר יצאתי
למחרת היה יום נדיר בדרום איקריה, יום בלי רוח בכלל. ממש 'שתיל'. אז יצאנו לשחות ולחתור קצת ב"סאפ", סתם להתבטל בשמש. בין היתר יצאתי עם ה"סאפ" לכיוון סירת דיג קטנה שהסתובבה לאט דרומית למעגן, מטר מהחוף 200־ במרחק אולי כ
43 כחול /// 2020 אפריל
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online