התאחדות התעשיינים | אזור התעשייה, גיליון ספטמבר 2026

אזור התעשייה התאחדות התעשיינים

שמדובר בבעיה קיומית למפעלים. בהתחלה, גם כשהיה שקלים, הרגשתי 2.80- ייסוף מהיר והדולר הגיע לאזור ה שזה חריג, אך לא הבנתי את עומק הקושי. "מי שפקח את עיניי היה נציג מאגף הכלכלה בהתאחדות התעשיינים. נפגשנו בכנס, והוא הציג לי ניתוח שהראה שקצב הייסוף אינו הגיוני ואינו מגובה בשום נתון ריאלי. כשראיתי את הנתונים, הבנתי שיש כאן אירוע שלא נשען על כוחות שוק בריאים, ושיש מקום להתערבות של בנק ישראל והאוצר. מהמפגש הזה הבנתי את המציאות טוב יותר". להגביל את זכות השביתה ספק אם המציאות של טלייסניק תתאים למי שלמעשה מחזיקים את התעשייה: העובדים. בהסתדרות למשל, לא ישמחו לשמוע שלדעתו יש להגביל את כוחם של ארגוני העובדים, בעיקר בשימוש בשביתות ועיצומים. "מהלכים כאלה פוגעים בסביבה העסקית, במפעלים ובסופו של דבר גם בעובדים עצמם".

להרוויח, לא צריך לתת לו כסף של משלם המיסים. פשוט כך. המענקים צריכים להגיע רק למי שפעילותו השתבשה בפועל בעקבות המצב". המודל טאיוואן והמוח הישראלי אפרופו המציאות הישראלית, לטלייסניק יש מודל לפרקטיקה הנדרשת בהתנהלות הכלכלית הישראלית, ואפילו כזה שכבר עובד. קחו את טאיוואן, הוא מציע, ותבינו איך מייצרים חוסן ועצמאות כלכלית. "האסטרטגיה של ישראל צריכה להתבסס על המודל של טאיוואן, כי אנחנו במצב דומה", הוא מפרט. "טאיוואן היא מדינה תחת איום קיומי תמידי, שהחליטה כבר שהדרך להגן על עצמה היא לגרום לעולם להזדקק 80- בשנות ה אחוז מהשבבים המתקדמים 90- לה. כיום, כשהיא מייצרת כ , אף מדינה לא AI- בעולם, רכיב קריטי במיוחד בעידן ה יכולה להרשות לעצמה לפגוע בה.

"זו צריכה להיות השאיפה שלנו. אם נפתח כאן תעשייה והייטק מובילים במכשור רפואי, בחקלאות טכנולוגית או בכל תחום אחר, העולם פשוט יהיה תלוי במוצרים שלנו. במצב

איך בדיוק זה פוגע בעובדים עצמם? "צריך להיות איזון. לתת כוח לעובדים, אבל גם לאפשר

לעסקים ולמדינה לתפקד כמו שצריך. הפגיעה הקשה ביותר מחוסר האיזון הזה מורגשת בשירותים החיוניים ובמגזר הציבורי. כשארגוני המורים משביתים את מערכת החינוך, הנפגעים המיידיים הם ההורים העובדים והמשק כולו. היכולת להשבית מערכת שלמה עקב מחלוקת כזו או אחרת מייצרת שיתוק. זה לא פרופורציונלי וצריך להגביל את זה. "מפעל שמפסיד ימי עבודה וכסף עקב שביתות

כזה, הטלת סנקציות עלינו תהיה פשוט לא משתלמת, שכן היא תפגע ישירות בכלכלת המדינות המחרימות ובאזרחיהן". אבל מול המודל הסיני,

שמבוסס על סבסוד אגרסיבי של טכנולוגיה ואוטומציה כדי לנצח בתחרות הגלובלית, המדינה לא צריכה לעזור לתעשיינים המקומיים לעמוד בקצב? "הסבסוד הממשלתי הכבד בסין הוא אכן עובדה מוגמרת ומדאיגה, אבל היתרון היחסי של ישראל לא צריך להישען על סבסוד ממשלתי מכספי משלם המיסים. מה שהפך את ההייטק והתעשייה שלנו למצליחים הם המוח הישראלי, היזמות, וההון האנושי המשכיל והטכנולוגי ופיתוח והאוטומציה. כאן, השוק החופשי בתחומי המחקר עושה את העבודה הטובה ביותר". על אף שהוא מחזיק בהשקפת עולם כלכלית מוצקה, לטלייסניק יש מספיק יושרה עיתונאית כדי להודות בטעות, כשהתפיסה שלו פוגשת את המציאות ופחות מסתדרת איתה. "אין לי בעיה להודות שפירשתי את המציאות לא נכון", הוא משתף. "בסוגיית השקל החזק לדוגמה, לקח לי זמן להבין

ניקולאי טלייסניק

על העלאות שכר או הטבות, נאלץ בסופו של דבר לבצע קיצוצים והתייעלות. התוצאה הכמעט ודאית של שביתה כזו היא פיטורים, שפוגעים לרוב בעובדים החלשים ביותר, בעלי הוותק הנמוך ביותר". ומי ישמור על זכויות העובדים? "למדינה יש איזו אחריות לתת לעובד מה שנקרא רשת ביטחון כלשהי, אבל זה לא צריך להיות על המעסיק. צריך לייצר מצב שמעסיקים יוכלו לנהל את העסק שלהם בלי שיבלבלו להם יותר מדי את המוח באמצעות רגולציה של זכויות עובדים. וכמובן שלא יהיה שביתות פראיות במגזר הציבורי, כי בסוף מי שייפגע זה כלל האזרחים".

23 2026 • ספטמבר 25 גיליון מס'