התאחדות התעשיינים | אזור התעשייה, גיליון ספטמבר 2026
אזור התעשייה התאחדות התעשיינים
בסיסיות לתכנון ציוד תהליכי או לייצור מוצרים קריטיים פשוט ייעלמו. "הרגולציה והביורוקרטיה היום, מכל משרד ממשלתי ועד לרשויות המקומיות, פשוט לא מעודדות עשיית עסקים והקמת מפעלים. תהליכי הבנייה והרישוי ארוכים ומתישים, ויכולים לקחת שנים. מי רוצה להשקיע עם מדיניות כזו?". לצדיק אין בעיה להמחיש את הטענה שלו. בתחום שלו, טיפול בשפכים ובפסולת, הוא אומר, קיימת אפליה מובנית במכרזים של גופים ציבוריים. "איגודי ערים ורשויות מקומיות שמקימות מתקני טיהור שפכים (מט"שים) חדשים ומפעלים במיליארדי שקלים מכספי ציבור, פשוט אדישים ליצרנים מקומיים. "אלה גופים שמתוקצבים מכספי ציבור, והם לא מתעדפים טכנולוגיה
כך ייחודי והטכנולוגי הזה בהצלחה. זו בדיוק התכונה שירשתי מאבא: עקשנות. אנחנו מסמנים מטרה ולא מרפים עד שמצליחים". גיוס עובדים בשיטת חבר מביא חבר למרות ההצלחות, צדיק לא חוסך בביקורת על הסביבה העסקית שבה פועלים התעשיינים בישראל. בעודו מנווט את "חץ" להרחבת סל הפתרונות שלה, הוא מתמודד עם האתגרים המבניים של השוק המקומי. "האווירה בישראל, גם ברמת המדינה וגם ברמת הציבור, לא מעודדת תעשייה. כולם מעדיפים הייטק או עבודה מהבית, ומהנדסי מכונות מקצועיים או רתכים הפכו לזן נכחד. אנחנו נאלצים לגייס
של התעשיות הביטחוניות, הכימיות והאזרחיות בארץ ובעולם. תחת ניהולו, החברה עברה מתיחת פנים דיגיטלית וטכנולוגית עמוקה, מתקדמות CRM מהטמעת מערכות לניהול קשרי לקוחות, ועד לשילוב כלי בינה מלאכותית לייעול הרכש ואיתור ספקים בעולם. במקביל, הקבוצה נמצאת בתנופת התרחבות מאסיבית דרך רכישת מפעלים וחברות משלימות (ארבע פעילויות בשנים האחרונות, ביניהן רכישת חברת "חיש"), במטרה לאחד רכש וסטנדרטים גבוהים של בקרת איכות, תוך שמירה על כל חברה כיחידה עצמאית. כשנשאל על עצת הזהב שקיבל מאביו, צדיק, המתגורר בחיפה, לא מהסס: "לקחת סיכונים, שזה הלב של מנהל שהוא יזם, ולהתמקד תמיד באיכות ובזמנים, לעולם לא במחיר. האסטרטגיה שלנו היא אף פעם לא להיות זולים. תמיד להיות יקרים וטובים". האסטרטגיה הזו הוכחה כנכונה גם בתנאי קיצון בינלאומיים. פרויקט הדגל של החברה בשנים האחרונות נבנה עבור לקוח מסנגל, פרויקט מורכב של תכנון, ייצור והקמת מפעל מתקדם למחזור בוצות תעשייתיות, המפריד מוצקים מנוזלים ומחזיר את הנוזל הממוחזר ישירות לתהליך הייצור כחומר גלם. "ייצרנו הכל בארץ ושלחנו לחו"ל", מספר צדיק. "אבל באמצע ההקמה פרצה בסנגל מלחמת אזרחים, ונהיה כאוס פוליטי מטורף. למרות המורכבות והסכנה, הצוות שלנו לא ברח, נשאר בשטח וסיים את הקמת המפעל הכל
"אין אצלנו התנגשויות בין דוריות של 'פעם לעומת היום'. המורשת של חץ תמיד היתה ותישאר פתרון בעיות מורכבות ויצירתיות, ואבא, שמכהן גם היום כיו"ר הדירקטוריון, תמיד זרם עם הקידמה"
ישראלית בשום צורה, ולהיפך. הרבה פעמים הם מגדירים מראש במפרט, ברמה הטכנית שעדיף פתרון מחו"ל, ולא מאפשרים ליצרן ישראלי בכלל לגשת למכרז. אפילו מוצרים שאנחנו יכולים לתכנן ולייצר בארץ באיכות הגבוהה ביותר, כמו בורג ארכימדס למט"שים, או מערכות טיפול בשפכים, נרכשים מספקים זרים מערביים. הגיע הזמן שהמדינה והגופים הציבוריים ישנו גישה ויתעדפו טכנולוגיה כחול לבן". לא קשה להתרשם שעיקר הקשיים
עולים חדשים, להיעזר בשיטות 'חבר מביא חבר' ולהציע שכר גבוה ותנאים מעולים כדי לשמר עובדים גם ברצפת הייצור". אבל הכשל הצורם ביותר, לדבריו, נמצא דווקא במגרש הביורוקרטי ובאסטרטגיה מדינית מוטעית. "אפשר לדבר על שוק חופשי ולייבא הכל", הוא מסביר, "אבל ברגע שתהיה בעיית ייבוא מכל סיבה שהיא - מצור ימי או אווירי, מלחמה, או מגיפה עולמית - נפתח תלות במדינות אחרות. ישראל תיתקע, ויכולות
11 2026 • ספטמבר 25 גיליון מס'
Made with FlippingBook Digital Proposal Maker