התאחדות התעשיינים | אזור התעשייה, גיליון אפריל 2026
אזור התעשייה התאחדות התעשיינים
פה ליותר מרשימים". מה רגע השיא בקריירה שלך?
המדיניות הממשלתית. "המדינה לא תמיד הוגנת עם התעשייה המקומית. בשם התחרות, פותחים ייבוא בצורה שפוגעת אנושות ביצרנים שלנו. אני מאמינה שצריך לשמור על עצמאות תעשייתית, גם אם הציבור משלם על כך מחיר מסוים. בחירום אתה לא יכול להסתמך רק על ייבוא".
תעודת זהות נווית זומר, ynet הכתבת הכלכלית של ידיעות אחרונות ו־
"לא בדיוק רגע, אבל ללא ספק אחד השיאים היה הסיפור של מפעלי אינטל בישראל, שהיה כרוך בוויכוח ציבורי עז. ליוויתי שנים את אינטל, כשהדיון המרכזי היה סביב מענק ממשלתי עצום שנועד לקדם את התעשייה. הוויכוח היה
קריירה אחרי השירות הצבאי ולימודי כלכלה באוניברסיטת תל אביב, החלה נווית זומר, כיום אמא לשניים ותושבת כפר סבא, לעבוד כיועצת השקעות בבנק אמריקאי ישראלי, אבל בהמשך הדרך החליפה מקצוע. "תמיד היה לי את הניצוץ העיתונאי. פשוט שלחתי כתבה לעיתון 'חדשות', הזמינו אותי לראיון והתקבלתי". ותק בעבודה "יש תעשיינים שאני מכירה כבר שלושים שנה, ולא קל לראות אותם, וגם את הצעירים יותר, נאבקים בכל מיני קשיים שהמדינה מציבה בפניהם. כואב לי הלב בכל פעם שמפעל נסגר. מאחורי כל סגירה כזו יש משפחות, היסטוריה וציונות שנפגעת". ומשהו אישי, אולי תחביב?
"עם ישראל הוא עם ציוני בבסיסו. עצם העובדה שתעשיין בוחר להישאר כאן ולפעול למרות הקשיים, היא הוכחה חיה לציונות"
האם לתת אותו למפעל אחד, או לחלק את הכסף בין כמה מפעלים קטנים. "בסוף המדינה קיבלה החלטה מושכלת ונתנה לאינטל את המענק, ובדיעבד זו היתה הצלחה אדירה שהוכיחה את עצמה. אינטל הפכה למוקד שסביבו צמחו עשרות סטארט אפים, וסיפקה לעולם הוכחה ליכולות של המוח הישראלי. זה מה שסלל את הדרך לחברות
?AI־ מה את חושבת על ה כבר שם, אבל אני AI־ "המודעות ל עוד לא רואה את זה מחליף עובדים בהמוניהם בתעשייה המסורתית. בדיוק AI־ כמו שהרובוטיקה נכנסה בעבר, ה הוא עוד כלי להתייעלות. בסוף, תמיד נצטרך את האדם שינהל את המכונה". תני טיפ למנכ"ל מתחיל. "תלמד לחיות עם אי ודאות. בישראל, התוכנית העסקית שלך היא רק המלצה, והמציאות תמיד תאתגר אותך. תהיה מוכן לקרב, תלבש שכפ'ץ, אבל אל תאבד את החזון". החיבור של זומר לתעשייה מתחיל הרבה לפני הקריירה העיתונאית, בזכרון ילדות מפחיד ממושב צופית בו גדלה. "במלחמת ששת הימים הייתי ילדה ביסודי, ואני זוכרת מטוס ירדני מפציץ את מפעל 'אמבר' שהיה מהיחידים באזור. התעשייה תמיד היתה חלק מהנוף המקומי, גם בביטחון וגם בשגרה". ואפרופו זכרונות, יש לה כמה יותר חיוביים, כמו הסיורים של פעם, כשלקחו תלמידים לראות איך מייצרים ארטיקים במפעל 'אדמיר' או גלידות ב'טמפו' בנתניה. "אז זה היה שיא הטכנולוגיה עבורנו. לימים, כשביקרתי במפעלי ענק בארה'ב, הבנתי את הפרופורציות. אנחנו שוק של עשרה מיליון איש, המפעלים שלנו הם 'בוטיק' בקנה מידה עולמי, וזה רק הופך את ההישגים של התעשיינים
ענק נוספות להקים כאן מרכזי פיתוח, ועצם העובדה שקונצרן עולמי בחר בישראל בגלל ההון האנושי, זו תעודת כבוד למדינה". שנים 30־ לפני כ התחלת לסקר את דוכני התותים שהחלו להופיע בצידי הדרכים. מה היית אומרת היום לעיתונאית הצעירה ההיא? "הייתי אומרת לה שזו עבודה תובענית מסביב לשעון, אבל מספקת בצורה בלתי רגילה. התעשייה היא הלב הפועם של המדינה, ואני גאה שהייתי שם כדי לתעד את הדופק שלו".
"צר לי, אבל אין לי יותר מדי תחביבים. מה שכן, אני תולעת ספרים. קוראת הכל, מעיתונים יומיים ועד ספרי מתח".
"המפעלים שלנו הם בוטיק בקנה מידה עולמי". נווית זומר
25 2026 • אפריל 24 גיליון מס'
Made with FlippingBook. PDF to flipbook with ease