התאחדות התעשיינים | אזור התעשייה, גיליון אפריל 2026

אנשי תקשורת שמסקרים את התעשייה הישראלית מספרים על הנעשה מאחורי הקלעים הפעם אנחנו שואלים "התעשייה לסוגיה היא עמוד התווך של הכלכלה" היא התחילה כשבעיתונות עוד היתה משבצת של כתבי תעשייה, ליוותה את דב לאוטמן ודן פרופר, ראתה את הטקסטיל נשחק ואת ההייטק נוסק, והיא עדיין שנות סיקור כלכלי 30־ מתפעלת מהחוסן המקומי. נווית זומר מסכמת כ

מירב אבישיד

כ שנווית זומר נכנסה לראשונה בשערי מערכת עיתון "חדשות" המיתולוגי, המושג סטארט אפ לא היה קיים בלקסיקון הישראלי. "מקסימום אמרו שהראש היהודי ממציא לנו פטנטים", היא נזכרת בחיוך. מאז, במשך למעלה משלושה עשורים, רובם במוסף ממון של , היא ynet־ "ידיעות אחרונות", וכיום ב הפכה לאחת העדות המרכזיות למהפכים הדרמטיים שעבר המשק. זומר התחילה כשבעיתונות עוד היתה משבצת לכתבי תעשייה. "במהלך השנים", היא מסבירה את השינוי, "כשהתעשייה המסורתית הצטמצמה ותעשיית ההייטק התרחבה, הכל הפך לחלק מתחום שמכיל גם שיווק ומסחר, וניתן להגדירו כעסקים".

לצמיחת שכבה רחבה של מנהלים שכירים שמנהלים את הארגון עבור התאגידים", היא מפרטת, "והמעבר הזה, מניהול יזמי ואישי לניהול תאגידי וגלובלי, יצר שפת ניהול אחרת". למרות השוני בסגנון, זומר קובעת כי הלב נותר במקומו. "עם ישראל הוא עם ציוני בבסיסו. עצם העובדה שתעשיין בוחר להישאר כאן ולפעול למרות הקשיים, היא הוכחה חיה לציונות. המילים אולי השתנו, והדור הוותיק היה אולי יותר לוקאלי, אבל השורש הוא אותו שורש: שילוב בלתי נפרד בין מניע כלכלי לבין אהבת מולדת עמוקה". התעשייה על פי דארווין זומר לא מתעלמת מהפיל שבחדר, הזנחת התעשייה המסורתית לטובת ההייטק הנוצץ. "זו היתה אבולוציה טבעית", היא מסבירה. "חברות כמו או צ'ק פוינט הציתו את הדמיון, Waze ושינו את החיים של כולנו. קשה למפעל מתכת מוצלח להתחרות בזוהר של חברה , כשכמעט שכל נהג בעולם Waze כמו משתמש במוצר שלה. אבל המחיר היה כואב, סקטורים שלמים כמו טקסטיל כמעט נעלמו, וחברות כמו 'טבע' צמצמו מאוד את הייצור המקומי שלהן". בנקודה זו, זומר מותחת ביקורת על

בישראל אתה חייב להיות אופטימי חסר תקנה. בשום מקום זה לא פשוט להיות תעשיין, אבל כאן הקשיים כפולים: מלחמות, מבצעים צבאיים, חרמות בחו'ל וחוסר יציבות פוליטית. מי שנשאר כאן ועושה תעשייה, עושה את זה כי הוא מאמין במשהו מעבר לשורת הרווח. זה הסיפוק מהעשייה הפיזית ומהיצירה של יש מאין". מצד שני, זומר מצביעה על שינוי עמוק בדור המנהיגות הנוכחי ובמבנה הבעלות של המפעלים. "את האמת? אני לא פוגשת היום הרבה תעשיינים צעירים, שכמו הוותיקים, באו מאפס והקימו מפעל. אין היום הרבה כאלה", היא אומרת, ומתכוונת לדמויות דמויות שאינן בין החיים כמו כמו מיקי שטראוס,

"בישראל, התוכנית העסקית שלך היא רק המלצה, והמציאות תמיד תאתגר אותך. תלמד לחיות עם אי ודאות, תהיה מוכן לקרב, תלבש שכפ'ץ, אבל אל תאבד את החזון"

דן פרופר ודב לאוטמן, שהיו לרוב גם בעלי הבית וגם המנכ"לים בפועל, אנשים שבנו את המפעל במו ידיהם. כיום, היא מסבירה, התמונה שונה. התעשייה הצטמצמה, ולא מעט מפעלים, כמו תנובה או אוסם עברו לתאגידים בינלאומיים. "החלפת הבעלות הובילה

אחרי שראתה מפעלים קמים מאפס ואימפריות משפחתיות שנמכרות לקונצרנים זרים, ההשוואה בין התעשיין לבין זה שפגשה 2026 הישראלי של בתחילת הדרך, שולחת אותה לשני צדדים. מצד אחד, היא טוענת, הבסיס נותר איתן. "בשביל להיות תעשיין

24

2026 • אפריל 24 גיליון מס'