גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

חברים כותבים לאחר שהמוני בית ישראל חזרו לארצם, ולאחר שהלחץ בשערי היציאה של נתב"ג פחת, חשקה נפשי לצאת אף אני לאן שהוא סתם כך לנופש של פינוק, של מנוחה, של הרגעות, מסיר הלחץ של המדינה הכי קטנה באזור, והכי עמוסה טרודה ולחוצה בעולם, שוטטתי באינטרנט והופ השם זנזיבר קיפץ לי שוב, ושוב, ושוב, כמו מרמז לי קח אותי, רק אותי אין לך מה לחפש עוד. ואכן רק השם זנזיבר עורר בי ריגוש של אפריקה אקזוטית, פראית, בתולית. בנוסף צילומי החופים בצבעים המרהיבים טורקיז תכלת וירוק כבשו את עיני, ושבו את לבי מראה גן עדן. נדמה היה כי הקב"ה העתיק את גן עדן לאחר חטא אדם וחווה לזנזיבר. למדתי מה שלמדתי על המקום והאטרקציות שבו ויצאתי לדרך. הנחיתה תרתי משמע נחיתת המטוס על קרקע זנזיבר זו נחיתה מעולם של היום, לעולם פרה היסטורי, לעולם השלישי. ירדתי מהמטוס וההגעה לטרמינל רגלית לתוך שדה פתוח. הטרמינל מעין מבנה נטוש, מעין גרז' במחנה פליטים, מראהו עלוב למדי, תקרתו חשופה חום מחניק ולחות נספגת בגוף. ראשית אחר כך 50$ מעשה יש לשלם ויזת כניסה בגובה בידוק דרכונים הכולל צילום דיוקן טביעות אצבעות ימין שמאל ובהנים ימין שמאל, לאחר מכן מקומיים מובילים המזוודת מבטן המטוס לנוסע ידנית, אין בנמצא מסוע מזוודות, ושואלים נוסע נוסע איזה מזוודה יש לו גדולה? קטנה? חומה? אדומה? כמו עומדים זה עתה להזמין לו מזוודה כבקשתו. נשאלתי שוב ושוב על סוג המזוודה שלי צבע? גודל? הלכו חזרו, ושוב הלכו חזרו ומזוודה אין. הופניתי למשרד מעין בוטקה של ש.ג להצהיר על אובדן מזוודה, ושם מצאנו עוד נוסעים שהתלוננו על אובדן מזוודה, או מזוודהשהגיעהשבורה ולאחר שמילאתי טופס אובדן טובין עליתי על האוטובוס בדרכי למלון. הכבישים צרים ומהומרים, חצי סלולים חצי מסולעים, הדרך חשוכה והלוטה, אין כלל תאורת כביש, הנסיעה כמו בתוך יער סבוך כאשר עצי הקוקוס הגבוהים משני החופשה הספונטנית בזנזיבר

צדי הכביש צוללים על הדרך ומעצימים את העלטה. השמיים זרועים כוכבים צפופים, צפופים, גדולים, גדולים, נדמה כי השמים פה נמוכים, נמוכים יותר משמים רגילים. לאחר מסע ארוך ומקרטע סוף סוף הגענו למלון. קבלו את פנינו מקומיים רבים ניצבים בכל פינות אולם הקבלה, עטויי יריעות בד ללבושם וחגורים ומצ'טה סביב מותנם העומדים בחלל הלובי ממתינים לסייע בהובלות המזוודות לחדר לקבל הטיפ המיוחל. הגעתי לחדר ראשית מעשה השלתי תיק היד מעלי כמו איש הפורק משאו מעל גבו לאחר מסע ארוך, פשטתי בגדיי, נכנסתי למקלחת והתמסרתי שעה ארוכה לזרמי המים על הגוף כמו להזדכך, להיטהר, להשיל מעלי תלאות הדרך, וגם המשא המנטאלי של תחלואי הארץ ומצוקותיה, החדשות שלא מפסיקות להדהד במוח העומד להתפוצץ. להרגיש נקי וזך לא ביבי ולא שרה לא 2000 ולא תיק 1000 חמגשיות ולא צוללות, לא תיקי ואוו איזה הקלה. המלון מפואר ומזמין. בנוי מחומרים מקומיים מקורות עצי קוקוס ומחצלות על גגו, וכך גם החדר בנוי מקורות עצי קוקוס בנייה טנזנית טיפוסית. משני צדי המלון מעין שוק קטן מעין דוכנים רעועים ששם שבטי המקום מציגים עבודות יד שלהם ניתן 15$ מחרוזות ציורים פסלים ועוד. וגם תמורת לקבל עיסוי מפנק של שעה אי אפשר לעבור מבלי שיתנפלו עליך ויתחננו שתקנה דבר מה. מאת שוקי עסיס

גמלאון

64