גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

חברים כותבים

והתחלתי להתארגן. תוך כדי הבנתי שזה גדול עליי. קיבלתי רשימת הצטיידות, ורשימת הכנות כמו הכנה לפני קרב או לפני מאבק הישרדות. אחדים עודדו אותי, אחרים ביקשו להרתיע אותי, הפחידו: "אל תיסע" אמרו "תיזהר מהטיפוס, הרעלת קיבה, מחלת גבהים לא לאכול ברחוב, לא לשתות מים מקומי, מתחי גבהים...". מיום ליום הבנתי שזה כבד עליי. יש להתחסן מספר חיסונים, ולהיערך בהצטיידות תו מיוחדות שהרתיעה אותי. אך מה עושים את מילתי כבר נתתי וכבר רכשתי כרטיסי טיסה. אזרתי אומץ בטחתי בהשם וקיוויתי לטוב. יצאתי מהטרמינל ואני רואה לפניי עולם שלישי. מאות מקבלי פנים עמדו מאחורי גדר ובידם עשרות רבות של פתקים עם שמות הנוסעים האמורים לקבל את פניהם. ים של שלטים. חיפשנו את השלט . נהג מקומי קיבל יהורם עם השם של חברי למסע את פנינו והסיענו למלון שבעיר. סידרנו ענייני ניירת, תשלומים, ביטוחים, השכרת מלווה מקומי, סבל ועוד. טיילנו בחוצות העיר הסאונה, הצפופה והססגונית. הכבישים צרים חציים סלולים, רצופי מהמורות ובכל זאת רב שימושיים. קרי כל סוגי התנועה מתנקזים לאותו מסלול. מכוניות, אופנועים, קטנועים, אוטובוסים, ריקשות, וגם הולכי רגל. כולם בערבוביה אחת, מתערבבים אלו באלו ומתנגשים אלו באלו עניין שבשגרה. אכלנו ארוחת צהריים הודית וקינחנו את היום בבירה מקומית עם חטיפי פטריות אפויות בתיבול הודי. התחלה נעימה ומפנקת. מקדש הקופים בקטמנדו הליכה ברגל למקדש הקופים. עולים ועולים וזה לא נגמר סוף סוף נדמה לי שאני כבר מגיע לראש ההר אך בהגיעי לאן שהגעתי, נחשף בפניי רכס מדרגות נוסף שאין רואים את קצהו וכך המשכתי לעלות עוד ועוד. היה קשה, היה מעייף, מה גם שהמדרגות גבוהות ותלולות לא סטנדרטיות. כשהגעתי שאלתי

ההחלטה הספונטנית לטראק בנפאל Base camp ב-

נולדתי בעידן של מסגרות, תבניות, ומסלולים. כמעט מיום היוולדו של האדם עד אחריתו נקבע לו מסלול קבוע מובנה מתוכנן מראש. לימודים, צבא, אוניברסיטה, עבודה, נישואין, ילדים משפחה. בבחינת דע מאין באת ולאן אתה הולך. ואני למרות שבאופיי מעט הרפתקן, שובר מסגרות, מזל דלי אוהב חופש ומרחב הוכנעתי בעל כורחי למסגרות, לתבניות, לנורמות החברתיות, ונהגתי כמנהג המקום. כמו כל ברואי עולם הנוהגים אף הם כמנהג מקומותיהם, וכנורמות חברתם. תכתיבי הנורמות המנהגים, הנוהגים והמקובלים במקומם. אף אם יהיו הנורמות שגויות מעוותות בלתי סבירות מקולקלות והזויות. מנהג המקום הוא הקובע הוא המוביל והוא המעוות את המתוקן, ומתקן את המעוות, וכך אף אני מצאתי את עצמי מהלך במסלול שנקבע לי מראש ולא אני סללתיו. חלף דור והשתנו ערכיו, השתנו גיבוריו, השתנו מנהגיו, והגיע דור הטיילים. דור שבירת המסגרות דור הרפתקני שואף מרחבים ומוחק גבולות, דור של מטיילים במזרח ובדרום, באסיה באפריקה ובאמריקה בטראקים ועוד. קינאתי ואמרתי לעצמי: "אעשה זאת גם אני בהגיעי לגמלאות". אמנם יצאתי לגמלאות אך החלום נשתכח ממני, והיה כלא היה. ושוב השגרה וחיי היום יום. עד אשר יום אחד בשיחת טלפון אקראית שאלני חברי מהיכן באת? ולאן פניך? השיבותי באתי מזנזיבר ופניי לקנדה. ולאן פניך אתה? שאלתי. השיבני לנפאל לטראק. קפצתי למים עמוקים מבלי לדעת מה עומקם ביקשתי להצטרף. הצטרפתי ולא ידעתי למה. הזמנתי כרטיסי טיסה לקטמנדו וטיסה פנימית Base camp מקטמנדו ללוקלה תחילת המסלול ל–

גמלאון

66