נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2023 פברואר 356 + נטו

ביטוח לאומי

47

על קביעה זו של בית המשפט המחוזי הגיש העובד ערעור לבית המשפט העליון, וטען כי על פי נסיבות המקרה אין להשית עליו אשם תורם כלל, וכי לצורך הניכוי יש להוון את סכום גמלאות המל"ל לפי , ולא לפי קביעת בית המשפט המחוזי 3% שיעור של . 2% של בית המשפט העליון בחן את האשם התורם של המערער והביע עמדתו כי מגמה מושרשת בפסיקה היא לדקדק עם המעסיק בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה, ולעומת זאת להכיר במצב העובד ובתנאי מקום העבודה בכל הנוגע לייחוס אשם תורם. ההצדקה לכך נטועה ביחסי הכוחות בין העובד למעסיק, אשר ככלל נוטים לטובת המעסיק. המעסיק הוא בדרך כלל בעל היכולת המיטבית למנוע או למזער את הסיכון בעבודה, על ידי התוויית נוהלי בטיחות ומתן הדרכה לעובד. חוג ראייתו מקיף, והוא יכול לתכנן את שיטות העבודה ואמצעי הזהירות בעזרת מומחים לדבר. העובד מנגד פועל במסגרת הגבולות שהציב לו המעסיק, ויכולתו לחרוג מהם מוגבלת. נקודת המבט שלו מצומצמת יותר, והתנאים שהוא מצוי בהם מקשים עליו לשקול, ביישוב הדעת, את הסיכונים שבעבודה לעומת הצורך לבצעה. אין זה אומר כי העובד פטור מדאגה עצמית לביטחונו. כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו. במקום עבודה, ובמיוחד במקצועות שבהם לא הוענק שיקול דעת רחב לעובד כיצד לבצע את עבודתו, ומה יהיו התנאים גם במישור הבטיחותי - הציפייה היא שמעסיק ייצור מקום עבודה בטוח, ולא שהעובד עצמו ינהל סיכונים ויערוך משא ומתן בעניין תוך כדי יום עבודתו. במקרה דנן, נפסק כי יש להבחין בין מקרים שבהם העובד נוטל על עצמו באופן חופשי ועצמאי סיכון בלתי סביר, או שהוא מתעלם מסיכון ודאי, ואותו סיכון גורם לנזק, ואז יש להטיל עליו אשם תורם.

מנגד, במקרים שבהם העובד טעה או מוסח בלהט העבודה, או כאשר עסקינן בהתרשלות רגעית הנובעת מהיותו שקוע בביצוע העבודה כפי שהוגדרה על ידי המעסיק - נקבע שאין די בכך לייחס לעובד אשם תורם. בבחינת המקרה הנדון, המערער ביצע עבודות ניקיון בבניין, וכאשר ביקש לצאת אל חדר המדרגות מהקומה שבה עבד, צעד בטעות אל תוך פיר המעלית שהיה לא מגודר. בית המשפט העליון קבע כי אין המדובר בעובד שנטל באופן יזום ומודע סיכון בלתי מחושב במהלך העבודה, אלא במי שפעל במסגרת הגבולות שהותוו לו על ידי המעסיק, וטעה ברגע של חוסר תשומת לב. טעות זו בצעידה אל פיר המעלית, אינה עולה בנסיבות העניין כדי רשלנות תורמת. עוד נקבע כי על המעסיק להקפיד על יישום של הוראות בטיחות בעבודה, שנועדו למנוע תאונות אשר בסופו של דבר עלולות לא רק לפגוע בעובד, אלא גם לפגוע בשגרת העבודה. לכן, במקרים שבהם לא הקפיד המעסיק על הוראות הבטיחות, וכמובן על פי הפקודה והתקנות, לא ניתן להאשים את העובד על כך שלא דרש זאת. עוד הבהיר בית המשפט העליון כי המערער היה עובד ניקיון זוטר במקום, וכי על אף שעבד באתר הבנייה במשך כמה חודשים, הוא לא היה עובד מקצועי ולא ברור מה ההדרכה שקיבל בכלל בתחום הבטיחות. המערער הצליח להוכיח כי פנה אל מנהל העבודה מטעם המשיבה והתריע בפניו על הסכנה שבאי גידור הפיר, אך לא היה בכך להועיל. משכך קבע בית המשפט העליון כי אין לייחס למערער אשם תורם. בהקשר זה הכירה הפסיקה בכך שאצל העובד קיים הרצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן לעיתים לקבל על עצמו גם סיכוני גוף. בית המשפט העליון קבע לעניין אשם תורם וחלוקת האחריות בין העובד למעסיק כי נדרש להחמיר