נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2023 פברואר 356 + נטו

משפט עבודה

18

כי אין כל הצדקה להתערב בקביעות עובדתיות מנומקות ומפורטות של הערכאה הדיונית בבית הדין האזורי ששוכנע כי, העובד לא פוטר מעבודתו אלא פרש בהסכמה לגמלאות, כאשר קביעה זו מושתתת על העדויות שנשמעו לפניו ומכלול הראיות מבלי שהובא כל טעם המצדיק התערבות בכך. דיון והכרעה התעמרות בעבודה טרם מצאה ביטוי בספר החוקים, על אף שכיחות התופעה וחומרתה. התעמרות בעבודה מוגדרת בהצעת החוק כ"התנהגות חוזרת כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת בעבודה, לרבות אחת או יותר מהתנהגויות אלה..." - תוך פירוט פניה הרבים של ההתעמרות הכוללים בין היתר התייחסות מבזה, משפילה או מזיקה, פגיעה בתנאי העסקה בשל עילות שלא מן המניין, שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שווא או הפצת שמועות מזיקות, ייחוס עבודתו והישגיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כישלונות לא לו ובידודו המקצועי או החברתי של אדם בעבודה. הגם שהצעות החוק טרם הבשילו לכדי חוק, נקבע בפסיקה כי ניתן וראוי לתת להתנהגויות אלה מענה במסגרת הדין הקיים, בהתבסס על חובות תום הלב וההגינות בהן מחויב כל מעסיק כחלק בלתי נפרד מחוזה העבודה. העובד טען כי בהתחשב בחומרת המקרה יש לפצותו ולהשיבו לעבודה, אך התבסס על פסיקה העוסקת בפיטורים שאינם כדין וכאמור אין זה המקרה, ולכן נקבע כי לא ניתן להחזיר את "הגלגל אחורנית" בוודאי כאשר לא נטען ולא הוכח כי הסכמת העובד לפרישה מוקדמת בוטלה כדין מבחינה חוזית. הועיל ובית הדין בחן את עילת ההתעמרות ומצא כי

השתלשלות העניינים שקדמה לסיום עבודתו וטען כי אולץ "להסכים" להפסקת העסקתו. תנועת אומץ פנתה אף היא בשמו בטענות דומות. לאחר שלא נענה הגיש העובד תביעה לבית הדין האזורי וטען להתנכלות תוך פירוט האירועים לעיל. בית הדין האזורי פסק כי, אכן העובד חווה עוגמת נפש במהלך השנים האחרונות להעסקתו, אולם בית הדין לא שוכנע שעוגמת נפש זו, שללה את יכולתו להפעיל שיקול דעת עצמאי, וקבע: "במצב דברים זה אין לקבל כי הפרישה נכפתה על העובד". העובד ביקש והסכים לפרישה מוקדמת, אולם לא ניתן לנתק זאת מההתנכלות אשר עבר בביה"ח ובמובן זה התנהלות המעסיקה כלפיו הייתה שלא כדין תוך גרימת עוגמת נפש ברורה והמעסיקה חויבה לפצות את העובד בסך .₪ 60,000 של קביעותיו של בית הדין האזורי מדברות בעד עצמן ומלמדות על מסכת ייסורים ארוכה וקשה שעבר העובד וזאת רק בשל כך שפעל ביושר ובהגינות, במסגרת זו חשף העובד אי סדרים ומקרי שחיתות וכתוצאה מכך "סומן" כמטרה ע"י חמוז וסבל מרדיפה והתנהלות פוגענית, התנכלות, התערבות גסה בעובדתו כחבר ועד וניסיון שלבסוף צלח, להוציאו כשידיו על ראשו ממקום העבודה. העובד מתאר כי, במסגרת זו הועבר ממחלקה למחלקה שלא בצדק, הושמץ והוצג כעובד גרוע, משרתו צומצמה הוגשה נגדו תביעת דיבה ובסופו של דבר בשל הלחץ האדיר שהופעל עליו לרבות לחץ כלכלי, אולץ לפרוש לחודש. ביה"ד ₪ 1300 ולהסתפק בגמלת רעב בסך האזורי קיבל למעשה את כל טענותיו של העובד, אך קיים פער שלא ניתן להשלימו בין חומרת הקביעות העובדתיות לבין הסעד המקל שנפסק. מנגד, המעסיקה טענה כי, דין הערעור להידחות, אשר לחלקיו העובדתיים של הערעור סברה המעסיקה העובד ערער לבית הדין הארצי וטען את הטענות הבאות:

Made with FlippingBook flipbook maker