נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2023 ינואר 355 + נטו

ביטוח לאומי

50

ובהקשר לסוגיה הנבחנת בפניו. עיון בדברי ההסבר לחוק הביטוח הלאומי תוקן 195 לחוק מעלה כי סעיף במקביל לחקיקת חוק גיל פרישה, כאשר המילים "וטרם מלאו לו --- שנים" הומרו במונח "וטרם הגיע לגיל פרישה", כאשר בהצעת החוק המקורית נאמר כי התכלית היא ש"גיל הפרישה, הוא הגיל שבהגיעו אליו זכאי עובד לפרוש מעבודתו ולקבל אם הוא זכאי לכך לפי דין או הסכם, גמלת פרישה, יושווה לנשים ". עוד נכתב בדברי ההסבר, 67 ולגברים, ויעמוד על כי: "הוועדה סברה כי יש מקום לעיגון המלצותיה בחקיקה ראשית, לנוכח היותו של ההסדר המומלץ מקיף וראשוני וכדי להבטיח שוויון בין כלל תושבי מדינת ישראל". מכאן כי התכלית הראשונית של הגדרת גיל פרישה הייתה להביא לשוויון בין נשים וגברים ובוודאי שלא לקפח איש מהם על בסיס מגדרו. נוסף על האמור, נקבע כי תכלית חוק גיל פרישה נבחנה על ידי בית המשפט העליון בפרשת גביש (בג"ץ ), שם נקבע כי התכלית היא לקבוע "כללים 9134/12 אחידים לעניין גיל פרישה, ובכלל זה את העלאתו באופן מדורג", כדי לקדם תכליות-משנה וביניהן "הגנה על אינטרסים של עובדים וקידום ביטחון סוציאלי". הנה כי כן, קביעת גיל פרישה נועדה ליצור שוויון בין המינים ולהגן על זכויות עובדים. ברור הוא כי תכלית ראשונה במעלה היא לעודד אנשים להמשיך ולעבוד כל עוד הם מסוגלים לכך ואין צורך להרבות ולפרט את התועלת החברתית והאישית המצויה בעידוד המשך העבודה. בעת פירוש המונח "גיל הפרישה", שאליו מכוונות הוראות סעיף , לא ניתן להתעלם מכך שתכלית גמלת הנכות 195 הכללית מוענקת למי שנפגע כושר עבודתו. וכך אף קבע בית המשפט העליון בפרשת לוי: "מקובלת עלי עמדת המשיבים לפיה תכליתה של קצבת הנכות הינה להוות תחליף לשכרו של אדם במהלך שנות ההשתכרות המקובלות וכי בהתאם, עם ההגעה לגיל פרישה, פוקעת זכאות זו."

בית הדין פסק: כב' השופטת י' אנגלברג שהם פסקה כי יש לקבל את התביעה. הוראות פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי דנות בזכאות לגמלת נכות כללית. והוראות סעיף לחוק מגדירות את המבוטחים בביטוח נכות 195 כללית. הצדדים אינם חולקים על כך שהגדרת גיל פרישה בחוק הביטוח הלאומי תוקן עם חקיקת חוק גיל פרישה. עם זאת, בפרק ג' לחוק נקבעו הוראות מעבר הקובעות: "לגבי אישה שנולדה עד , יהיה גיל הפרישה - הגיל הקבוע 1969 חודש דצמבר לגביה, בהתאם לחודש לידתה, בחלק ב' בתוספת". בהתאם לתוספת, עומד גיל הפרישה של התובעת על שנים והמחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה - 62 האם העובדה שהתובעת לא פרשה בפועל מעבודתה והמשיכה לשלם דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת ובמקביל לא קיבלה זכויות כאזרח ותיק, מאפשרות שנים. נקבע 67 לקבוע שגיל הפרישה שלה יעמוד על כי מקובלת טענת התובעת שלפיה מדובר בפרשנות דבר החקיקה ולא בדיון בשאלה האם יש מקום לביטול הוראה שבדין. טענת התובעת היא כי יש לפרש את המונח "גיל פרישה" לגבי אישה עובדת, באותו האופן שבו יש לפרש את המונח לגבי גבר עובד. נקבע כי פרשנות דבר חקיקה, כמו גם פרשנות הסדרים אחרים, נעשית מתוך בחינת לשון החוק ותכליתו על בסיס עקרונות היסוד של השיטה. אחד מהעקרונות הללו הוא עקרון השוויון, שהוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי בישראל. מן הכלל אל הפרט נקבע כי הוראות חוק גיל פרישה מגדירות שלושה מצבי "גיל פרישה" שונים. האחד, מוגדר כ"גיל הפרישה" "הרגיל" ושני מצבים נוספים והם "גיל הפרישה המוקדמת" ו"גיל פרישת חובה". גיל הפרישה "הרגיל" נקבע בתקופה הרלוונטית שנים, ואילו כיום הוא משתנה 62 לתובעת כגיל באופן מדורג בהתאם לתוספת לחוק. תפקידו של בית המשפט עת הוא נדרש לפרש הוראות חוק, הוא לנסות ולהביא להרמוניה בין לשון החוק לבין תכליתו