נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2022 נובמבר 353 + נטו

82 פרישה ופנסיה

גם העובדה שהשתמשה באותו חלק משכרה שהיה עליה להפקיד בקרן הפנסיה הצוברת, הן בגדר שינוי מצבה לרעה, ככל שנקבע בדיעבד כי אינה זכאית לפנסיה תקציבית. החלטת הממונה לאחר שנות עבודה מרובות, ערב מועד זכאותה החוקית של המערערת לפרוש לגמלאות, משנה באופן דרמטי את מצבה, ופוגעת באינטרס ההסתמכות של המערערת, לאחר ששינתה את מצבה על יסוד הסתמכות זו. מעבר להיבט הממוני, מדובר גם בפגיעה קשה בתחושת הביטחון והיציבות הכלכלית, שכן המערערת נקלעה למצב שבו לא ברור אם יהיה לה מקור מחיה מספיק לאחר פרישתה מעבודתה. נוכח האמור, נקבע כי נפל פגם משמעותי בהחלטת הממונה, שכן לא ניתן במסגרתה משקל כלשהו להסתמכות המערערת ושינוי מצבה לרעה, וגם לא להשלכות הדרמטיות של שלילת הזכאות לפנסיה תקציבית. הממונה הסתפק במתן הנחייה כוללנית להעברת הפקדות למפרע לקרן במסגרת של פנסיה צוברת (חלק העירייה בלבד), ללא שנערכה בדיקה אם הדבר אפשרי בכלל בהתחשב בהוראות הרגולציה לעניין הפקדות רטרואקטיביות בקרנות פנסיה, וללא שנערכה בדיקה בנוגע להיקף זכויות הפנסיה שיוקנו למערערת והאם מדובר בהסדר חלופי ראוי. הממונה הסתפק למעשה בביטול השיוך השגוי לפנסיה תקציבית מבלי להבטיח במקביל לכך הסדר פנסיוני חלופי ראוי, על אף שהעירייה הבהירה כי האחריות לשיוך השגוי מוטלת עליה בלבד. על הממונה היה לאפשר למערערת להשמיע את עמדתה בטרם קבלת ההחלטה, ולקיים הליך סדור של קבלת החלטה על ידי גורם מוסמך. בפועל, רק לאחר הגשת התביעה החל הליך סדור לקבלת ההחלטה. אשר לסעד הראוי נקבע כי בהתאם לסעיף ב לחוק יסודות התקציב, ככל שמדובר בהסדר 29 חורג כמשמעותו בחוק, הממונה מוסמך לקבוע את ההסכם או ההסדר אשר יכול לחול על הצדדים. בעניין דנן, על פי החלטת הממונה על השכר שיוך

יתרה מזו, נקבע כי המערערת הסתמכה על היותה מבוטחת בפנסיה תקציבית, ועל יסוד הנחה זו כלכלה את צעדיה. לא ניתן להתעלם מכך שעקב המצג שהוצג לה המערערת לא פעלה להבטחת ביטוח פנסיוני, לרבות למקרה של נכות או שאירים ולחיסכון לעת פרישתה מעבודה. הודגש כי הטעות התגלתה לאחר שנים רבות ובמועד סמוך לגיל הזכאות לפרישה מעבודה, ולא במועד מוקדם יחסית שמאפשר לתקן את הטעות תוך פגיעה מינימלית. זאת ועוד, המערערת הסתמכה על הנחת ביטוחה בפנסיה תקציבית בהחלטתה המקורית לפרוש בגיל שלא יכלה לממשה עקב גילוי הטעות. כמו כן, 62 היא השתמשה במלוא השכר ששולם לה, לרבות אותו חלק מהשכר שהיה אמור להיות מופקד בקרן הפנסיה כחלקה בהפקדות, בנוסף על דמי הניהול שנוכו משכרה לצורך פנסיה תקציבית כביכול. בנסיבות אלה, עם ביטול שיוכה לפנסיה התקציבית לאחר שנות עבודה רבות, מבלי שהוסדר במקביל לכך ביטוח פנסיוני חלופי הלוקח בחשבון את כל הזכויות שהייתה המערערת אמורה לצבור במהלך תקופת עבודתה, נותרה המערערת ללא מקור מחיה לעת זקנה, ובכך שינתה את מצבה לרעה. נקבע כי בהיבט הנורמטיבי הסתמכות המערערת על המצג של העירייה כי היא זכאית לפנסיה תקציבית הייתה סבירה ביותר ואף מובנת מאליה ולגיטימית. בית הדין דחה את טענת הממונה, שהתקבלה על ידי בית הדין האזורי, כי לא נוצרה למערערת הסתמכות וכי המערערת לא שינתה את מצבה לרעה, מהטעם שלא הייתה לה זכאות על פי דין לפנסיה תקציבית. ראשית, טענת ההסתמכות רלוונטית דווקא משום שלא קיימת זכאות על פי הדין, עת מבוקש שלא לפגוע בהסתמכות למרות הוראות הדין. שנית, התנהלות העירייה ומצגיה יצרו למערערת הסתמכות על כך שהיא מבוטחת בפנסיה תקציבית, ועצם העובדה שלאורך כל תקופת עבודתה המערערת לא בוטחה בפנסיה צוברת ולא צברה זכויות בקרן הפנסיה, כמו