נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2022 נובמבר 353 + נטו

פרישה ופנסיה

81

בוטחה המערערת במבטחים רק בגין רכיבי השכר שאינם בגדר המשכורת הקובעת לפנסיה תקציבית, ולא בוטחה במבטחים על חלק השכר הקובע לפנסיה ובהתאם לא נוכו כספים משכרה לצורך העברתם 2017 למבטחים. בהודעת המייל של גב' יתאח משנת שויכה המערערת על ידי העירייה לפנסיה תקציבית עם יישום הסכם המעבר, 2002 עוד בחודש דצמבר וזאת כעובדים אחרים בוותקה ובמעמדה. בנוסף נוכו משכרה של המערערת 2004 לכל זאת החל משנת "דמי ניהול" לפנסיה תקציבית ובתלושי השכר הופיע רישום כי היא במסלול פנסיה תקציבית. משכך נקבע כי למערערת היה יסוד סביר להניח על סמך הצטברות המצגים האמורים כי היא מבוטחת בפנסיה תקציבית על השכר הקובע ועל יתר רכיבי השכר היא מבוטחת במבטחים, כמקובל לגבי עובדים בעירייה בוותקה ובמעמדה. אין כל הצדקה לקביעה כי טענתה היא מיתממת ונגועה בחוסר תום לב, וכי התנהלותה היא כביכול פרי תכנון מראש לתבוע בעתיד פנסיה תקציבית שאינה זכאית לה. יתר על כן, כעולה מהודעת המייל של גב' יתאח, גם העירייה סברה עם יישום הסכם המעבר ולאורך כל תקופת יש לשייך את המערערת ועובדים 2016 העבודה שעד במעמדה למסלול פנסיה תקציבית, ושייכה אותה בפועל לפנסיה תקציבית. בהקשר זה נדחתה הטענה כי אין להסתמך על מכתביה של גב' יתאח לממונה על השכר שכן הם נועדו לסייע למערערת. אכן, אין ללמוד מהמכתבים על המסקנה המשפטית בדבר זכאותה של המערערת להשתייך לפנסיה תקציבית, אולם הם משקפים את אומד דעת העירייה במשך שנים רבות. לפיכך, נקבע כי האחריות לטעות בשיוך הפנסיוני של המערערת מוטלת כל כולה על העירייה, ואין לייחס למערערת אחריות ולו חלקית לטעות זו. אומנם בית הדין האזורי הדגיש בפסק דינו כי "הטעות נגרמה בעטיה של העיריה בלבד", אך במקביל לכך מצא גם טעם לפגם בהתנהלות המערערת - ובהיבט זה נמצא לנכון להתערב.

נוכח הוראות הסכם המעבר - הקובעות הגדרות ספציפיות בהתייחס לעיריית ירושלים - המערערת לא זכאית הייתה להשתייך למסלול הפנסיה התקציבית. משנחתם ההסכם הקיבוצי שהחיל את הוראות הסכם המעבר על עובדי עיריית ירושלים מבלי לשנות את ההגדרות שנכתבו בעניינם בהסכם המעבר, יש לקבוע כי הוראות הסכם המעבר גוברות על הוראות הסכם זה. יתר על כן, נקבע כי אשר לטענת המערערת כי הממונה על השכר והעירייה מנועים מלהעלות טענות בעניין שיוכה הפנסיוני מחמת התיישנות, בשל חלוף תקופה כה ארוכה מאז שיוכה הפנסיוני - הרי שאף אם ניתן לקבל טענה זו כלפי העירייה, לא ניתן לקבלה כלפי הממונה על השכר. גם אם יוצאים מנקודת הנחה כי סמכות הממונה כפופה לטענת התיישנות, ממילא לא חלפה תקופת ההתיישנות מהמועד בו נודע לממונה על השיוך השגוי. כמו כן, הממונה נתן הנחיות לעירייהמיד לאחר שנודע לו על השיוך השגוי, ובהמשך לכך הפעיל את סמכותו לחוק יסודות התקציב. כללו של 29 מכוח סעיף דבר, המערערת לא הייתה זכאית לפנסיה תקציבית, ושויכה בטעות למסלול הפנסיה התקציבית בתחילת דרכה בעירייה, וטעות זו התגלתה רק בסמוך למועד בו ביקשה לפרוש לגמלאות. משכך, יש לבחון את החלטת הממונה בעניינה והאם יש מקום להתערב בה. בהמשך לאמור, נקבע כי אין לקבל את עמדת בית הדין האזורי כי המערערת הייתה מודעת היטב לטעות שנפלה בשיוכה הפנסיוני, וכי קביעת הממונה בדיעבד בדבר העדר הזכאות לפנסיה תקציבית לא גרמה לשינוי מצבה לרעה. אכן, המערערת חתמה על בקשה להצטרף לקרן פנסיה 2001 בחודש דצמבר 2002 צוברת של מבטחים וכן הודע לה בחודש מאי כי זכויותיה לגמלאות ימשיכו להיות מבוטחות במבטחים. אולם לאורך כל תקופת עבודתה בפועל

Made with FlippingBook - Online catalogs