נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2022 נובמבר 353 + נטו

ביטוח לאומי

35

עובדים אחרים, או בחובות החברה בגין תשלום שלא כדין של דמי פגיעה למי מעובדי החברה. כאמור, לא נמצא ביסוס בהוראות החוזר לאפשרות של ייחוס כלל חובות החברה לבעל השליטה, ולא נמצאה הוראה המאפשרת זאת בחוק המסמיך. ייחוס כלל חובות החברה לבעל השליטה עומדת בסתירה לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. (א) לחוק החברות קובע שבית משפט רשאי 6 סעיף בנסיבות מסוימות לחרוג מעיקרון זה ולהורות על הרמת מסך ההתאגדות, אלא שבנסיבות המקרה כאן נקט המל"ל סעד עצמי מבלי ליזום פנייה לבית הדין. שינוי מעמד מעובד שכיר לעצמאי אין פירושו התעלמות ממסך ההתאגדות. לא ניתן לייחס לבעלי השליטה את כלל חובות החברה מבלי שנערך דיון בשאלת חיובם בחובות החברה מכוח הרמת מסך. נקבע כי מתקבלת טענת התובע ולפיה אין מקום לחייבו בחובות החברה בגין דמי ביטוח של עובדים מלבדו או בגין תשלום דמי פגיעה. עם זאת נקבע כי לא נמצא להתערב בהחלטת המל"ל בכל האמור בגובה החוב בגין דמי הביטוח של התובע עבור עצמו כעובד עצמאי. בית הדין ביטל את החלטת המל"ל לייחס לתובע את מלוא חובות החברה בגין דמי ביטוח של עובדי החברה השכירים וחוב בגין תשלום דמי פגיעה, תוך שקבע שאין להתערב בהחלטה לשנות את מעמדו של התובע מעובד שכיר בחברה למבוטח עצמאי, ולחייבו בתשלום דמי ביטוח עבור עצמו במעמד עובד עצמאי.

יתרה מזו, נקבע כי חיזוק למסקנה זו, לפיה החוזר אינו מיועד לשם ייחוס חובות החברה בגין דמי הביטוח של עובדים נוספים, נמצא בלשון החוזר: "בנוסף לכללים שנקבעו, אנו פועלים לתיקון חקיקה לפיו נוכל לייחס את כל חובות החברה לבעלי השליטה, ולא רק החוב של בעלי השליטה עצמם". גם נציגת המל"ל העידה שהוראות החוזר מאפשרות חיוב בעל שליטה, לאחר שינוי מעמדו משכיר לעצמאי, בחובו האישי בדמי ביטוח ולא בחוב החברה בגין דמי הביטוח עבור כלל עובדי החברה, כלומר, החוזר אינו עוסק בטענות בדבר הרמת מסך. משכך, נקבע כי למל"ל יש סמכות להורות בדיעבד על שינוי מעמד של בעל שליטה מעובד שכיר לעצמאי, וכן לחייבו בדמי ביטוח בעדו כעובד עצמאי, וזאת בהתאם להוראות החוק והחוזר. ההחלטה להורות על שינוי מעמד ולראות בתובע עובד עצמאי ולא עובד שכיר בחברה, היא מוצדקת ואין להתערב בה. יתרה מכך, התמונה העובדתית שהצטיירה מלמדת שהתובע התנהל כבעליה של החברה ולא כעובד שכיר בה. לא הוצגו הסכם עבודה ותלושי שכר. התובע העיד כי איש לא פיקח על עבודתו אלא הוא פיקח על עבודת יתר העובדים, וכי לא החתים כרטיס נוכחות. לפי עדותו, הוא ובעל המניות השני היו מורשי חתימה בחברה והיו אחראים על קבלת עובדים ופיטוריהם. התובע, לפי עדותו, נשא בחובות החברה כלפי גורמים שונים מכיסו הפרטי, ולשם כך אף מכר דירה שהייתה בבעלותו. עוד העיד כי המשיך לפעול בחברה תקופה ארוכה מבלי "למשוך" משכורות בשל הקושי הכלכלי שאליו נקלעה החברה. משכך, יש באמור כדי להצדיק את החלטת המל"ל שלא לראות בתובע עובד שכיר באופן המצדיק את שינוי מעמדו, וזאת בהתאם למבחנים שנקבעו בעניין גרוסקופף. עם שינוי המעמד, רשאי המל"ל לפעול לגביית חוב דמי הביטוח של התובע עבור עצמו. עם זאת, נקבע כי שונים הם פני הדברים בכל האמור בחיוב התובע בחובות החברה בגין דמי ביטוח של

סוף דבר לסיכום, התביעה התקבלה בחלקה.

, בבית הדין האזורי לעבודה 7476-03-18 תקציר ב"ל חיפה, על ידי כב' השופטת דניה דרורי, התובע: 7 פלוני, המשיב: המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2022 לאוגוסט