נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2022 נובמבר 353 + נטו

ביטוח לאומי

31

בהמשך לאמור, נקבע כי אין מחלוקת שרכיב "זקיפת שווי" כשלעצמו אינו משקף את מלוא שווי הרכב בהתאם לתקנות. אין גם מחלוקת כי שכר העובד שולם לו כשכר נטו. היינו, היכן שהוא בתלוש השכר שלו יש לצפות למצוא רכיב של גילום. המוסד ראה ברכיב "פיצוי השווי", גם לפי הכינוי שניתן לו וגם לפי אומדן של סכומו, את רכיב הגילום ולא את רכיב שווי הרכב המקורי. משום כך הגיע למסקנה שדמי הביטוח שולמו באופן חלקי וכי יש לשלם גם דמי ביטוח על מלוא השווי בהתאם לתקנות וגם דמי ביטוח בגין הגילום שהוא הטבה בפני עצמה שדינה כשכר. בדברי התובעת לא נמצא הסבר ברור מדוע מלכתחילה פוצל רכיב שווי הרכב לשניים ומדוע כעת מבקשת היא לאחד את שפוצל. כמו כן לא ברור מדוע לא חושבו דמי הביטוח מלכתחילה בהתאם לנוסחה הקבועה בתקנות שווי לתקנות שווי רכב 2 רכב. נוכח לשונה של תקנה ופסיקתו של בית המשפט העליון, ניסוח זה אינו מותיר פתח לאפשרות חישוב חלופיות. במסגרת ביקורת הניכויים של המוסד עליו להתחקות אחר השווי האמתי של הרכב בהתאם לתקנות, ולא ללכת לפי כותרות וסעיפים שונים שבהם מכתירה המעסיקה את הרכיבים השונים. משום כך נכון יותר במקרה זה לערוך מלכתחילה חישוב עצמאי של שווי הרכב כפי שעשה המוסד, וצודק הוא כי בתקנות אין כל עיגון לכך שבמקרה של תשלום שכר נטו לעובד שווי הרכב כולל גם את רכיב גילום המס. לגרסתו של העד מטעם התובעת כי במקביל לתשלום שווי הרכב ניתנה לעובדים הטבה בשכרם בדמות "פיצוי שווי", מטרת הטבה זו היא לבטא "את המס כולו לביטוח לאומי ולמס הכנסה" ועל כן פוצל פיצוי השווי משווי הרכב. על פי הסברו, מטרת ההטבה היא לוודא כי שכרו של העובד 'נטו' לא ישתנה בגין זקיפת שווי הרכב. נקבע כי ברור שהטבה זו אינה קשורה לשימוש ברכב עצמו או ליתרונות הבלתי מוחשיים המגולמים בשימוש זה

ידי התובעת בכל הנוגע לשווי הרכב חושבו באופן חלקי ולא על פי הנוסחה שבתקנות. על כן נקבע כי ישנו הפרש דמי הביטוח לתשלום. בית הדין פסק: כב' השופט ע' איתם פסק כי יש לדחות את התביעה. המוסד צודק בטענתו כי לא חלה התיישנות לשנת . הדיווח העיתי החודשי אין בו די כדי לאפשר 2012 למוסד לבקר את הדיווח, על כן יש למנות את תקופת שבע השנים מן היום שבו קיבל המוסד את טופסי , 2020 . משעה שהקביעה נקבעה בחודש פברואר 126 צודק המוסד בטענתו כי לא חלה התיישנות לשנת )(א) לפקודת 2 ( 2 . לגופו של עניין, נקבע כי סעיף 2012 מס הכנסה קובע כי תשלומים שניתנו לעובד בשל החזקת רכב הם בבחינת מקור הכנסה מעבודה. תוקנו תקנות מס הכנסה (שווי השימוש 2009 בשנת ברכב), כך שנכללה בהן נוסחה קבועה לחישוב שווי רכב: "... התוצאה המתקבלת מהכפלת המחיר המתואם לצרכן של הרכב בשיעור שווי השימוש [...], שהוא מעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של ) 4096/18 שקלים חדשים". בפרשת אור-זך (ע"א 10 קבע בית המשפט העליון כי: "הסדרת אופן החישוב בדרך של נוסחה אחידה וברורה יש בה כדי לקדם את היעילות, הפשטות והבהירות בגביית מס ובכך להביא לקידום התכלית שעניינה מניעת העלמת מס... כלל זה מאפשר לרשויות המס להתגבר על קשיי הוכחה, מסירה מהן את הנטל לבחון את טענות הנישומים הספציפיים ומגבירה את הוודאות המשפטית". לאחרונה נדרשבג"ץ פעם נוספתלעתירה שביקשה לבטל או לתקן את תקנות שווי רכב, כך שהעותרות שם יחויבו בשיעורי מס מופחתים (בג"ץ בעניין ניוויז'ין). שם נקבע כי: "הלכה היא 836/22 כי בית משפט זה יימנע מלהורות לרשות מינהלית כיצד להפעיל את סמכותה החקיקתית, ולא ימיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו שלו על ידי קביעת תוכנו של ההסדר התחיקתי הרלוונטי..."