נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2022 ספטמבר 352 + נטו

ביטוח לאומי

42

בגין פטירתו כתוצאה מהתאונה. הטענה שלפיה אי- ניכוי קצבת השאירים מביא להתעשרותו של הניזוק (או של יורשיו), מתעלמת מההבחנה בין הטבות שניתנו כתוצאה מהתאונה לבין הטבות שניתנו בגין פטירתו של הניזוק ללא קשר לתאונה. יתר על לחוק הטבת נזקי גוף קובע כי 4 כן נקבע כי סעיף למיטיב מכוח "חוזה ביטוח" אין זכות חזרה כלפי לפקודת 86 המזיק, ובהתאם לכך, נקבע בסעיף הנזיקין, כי אין לנכות הטבות שניתנו מכוח "חוזה ביטוח". יתרה מזו נקבע כי עקרון השבת המצב לקדמותו אינו עומד לבדו, ומולו ניצבים עקרונות וערכים אחרים הרלוונטיים לדיני הנזיקין. עקרון השבת המצב לקדמותו הוא עיקרון יחסי, שנסוג בנסיבות מסוימות ובהן, בין היתר, כאשר המחוקק ראה לחרוג ממנו באופן ברור או בשל שיקולים שונים נוספים. כאשר מופר האיזון הרגיל ב"משולש היחסים" שבין המזיק, הניזוק והמיטיב, קיימת הצדקה בנסיבות מסוימות לכך שהניזוק הוא שייהנה ממצב זה ולא המזיק. המסקנה היא שכאשר מטעמים שונים אין למשלם הגמלה זכות חזרה כלפי המזיק, כבעניין דנן, סר החשש מפני חיוב המזיק בכפל-פיצוי, ונשמטת הקרקע תחת הבסיס העיקרי לניכוי. (ד) 64 בנסיבות כאלה, חלה ההוראה הקבועה בסעיף לחוק - שלפיה רואים גמלה המשולמת מכוח החוק כזכות הנובעת מחוזה, שאין לנכותה. כמו כן, אי- ניכוי של קצבת השאירים, אינו עומד בסתירה לעקרון השבת המצב לקדמותו - הן משום שאין קשר סיבתי בין קצבת השאירים לבין התאונה, שכן מדובר בגמלה המשולמת מכוח חוזה; והן בשים לב להבחנה בין השאירים לבין העיזבון. מכל מקום, עקרון השבת המצב לקדמותו הוא עיקרון יחסי, שנסוג בנסיבות מסוימות ובהן, בין היתר, כאשר המחוקק ראה לחרוג ממנו באופן ברור או בשל שיקולים שונים נוספים. נפסק כי יש להחיל

המורה על ניכוי הטבות שקיבל הניזוק מהפיצוי שנפסק לחובת המזיק, הבסיס לניכוי כאמור הוא זכות החזרה של המיטיב כלפי המזיק, והעיקרון שלפיו אין לחייב את המזיק בתשלום פיצוי העולה על הנזק שגרם. ממילא, בנסיבות שבהן אין למיטיב זכות חזרה כאמור, נשמט הבסיס העיקרי לניכוי, בבחינת "אין שיפוי - אין ניכוי". לצד האמור, נקבע כי קיימת תכלית נוספת לניכוי, המתמקדת בניזוק, והיא מניעת פיצוי העולה על הנזק שנגרם לו ו"התעשרותו", כביכול, באופן שאינו מתיישב עם עקרון השבת המצב לקדמותו. בהתאם לעקרון זה, הפיצוי שנפסק לניזוק אמור להעמידו, בקירוב ובמידת האפשר במונחים כספיים, במצב שבו היה נתון אלמלא מעשה העוולה, ולא מעבר לכך. מכוח עיקרון זה, יש לכאורה להורות על ניכוי כל הטבה שמקבל הניזוק מסכום הפיצויים שנפסק לטובתו - אף במנותק מהשאלה אם עומדת למיטיב זכות חזרה כלפי המזיק. כך, בעניין דנן, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לנכות את קצבת השאירים, למרות שאין למדינה זכות חזרה כלפי המבטחת. יחד עם זאת, אי-ניכוי קצבת השאירים מסכום הפיצויים, אינו עומד בסתירה לעקרון השבת המצב לקדמותו. הטענה שלפיה אי- ניכוי קצבת השאירים מזכה את השאירים והעיזבון בכפל-פיצוי, בניגוד לעקרון השבת המצב לקדמותו, מתעלמת מההבחנה העקרונית בין הישויות המשפטיות הנפרדות: התלויים - אשר זכאים לקצבת השאירים; לעומת היורשים הבאים בנעליו של הניזוק - אשר זכאים לפיצוי הנזיקי בגין "השנים האבודות". ודוק, במקרים רבים יש אומנם זהות בין אלה לאלה, אולם אין הכרח שכך יהיו פני הדברים. זאת ועוד, קצבת השאירים משולמת למערערת בשל עצם פטירתו של המנוח ובהתאם לתנאי עבודתו. לעומת זאת, הפיצוי בתביעה הנזיקית בגין "השנים האבודות", משולם לעיזבון, הבא בנעליו של המנוח,