נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2022 ספטמבר 352 + נטו

ביטוח לאומי

41

(ד) 64 (א) לחוק הגמלאות וסעיף 64 החלת סעיף לחוק בו-זמנית, דהיינו - מתן זכות חזרה למדינה כלפי המזיק, לצד אי-ניכוי ההטבה מסכום הפיצוי שמחויב המזיק לשלם לניזוק, תביא לתוצאה שקשה להלום, ולפיה המזיק יחויב בתשלום פיצוי העולה על (א) 64 הנזק שגרם. נקבע כי במקרים שבהם חל סעיף לחוק - דהיינו, כאשר יש למדינה זכות חזרה כלפי (ד) לחוק - כלומר, 64 המזיק - אין תחולה לסעיף יש לנכות את הגמלה. מצידו השני של אותו מטבע - כאשר אין למדינה זכות חזרה כלפי המזיק, או (ד) לחוק, ואין 64 אז חלה ההוראה הקבועה בסעיף מקום לנכות את הגמלה מסכום הפיצויים. בהמשך לאמור נקבע כי בהתאם להוראותיו של לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת 2 סעיף נזקי גוף), מי שמיטיב את נזקו של הניזוק, רשאי "לחזור אל המזיק" ולתבוע ממנו שיפוי בגין ההטבה האמורה עד לגובה הנזק שבו חייב המזיק. במקרה שבו צד שלישי מעניק הטבה לניזוק בגין הנזק שגרם לו המזיק, נוצרת מערכת יחסים משולשת - מזיק- ניזוק-מיטיב - שהסדרתה אינה פשוטה כלל ועיקר. בשל זכותו של המיטיב לחזור אל המזיק בתביעת שיפוי, מתעורר חשש כי המזיק יחויב בתשלום העולה על הנזק שגרם: תשלום מלוא הפיצוי - לניזוק; וכן תשלום בגובה ההטבה - למיטיב. תוצאה זו אינה מתיישבת עם העיקרון הבסיסי שלפיו אין לחייב את המזיק בתשלום פיצוי העולה על הנזק שגרם, ומכאן מקור הניכוי; אשר מביא, בנסיבות שבהן עומדת למיטיב זכות חזרה כלפי המזיק, לאיזון במשולש היחסים שבין המזיק, הניזוק והמיטיב. כאמור, אין בחוק עיגון לחובה כללית לנכות מהפיצויים את ההטבה שמקבל הניזוק מן המיטיב, אך הניכוי מתחייב מזכות החזרה של המיטיב כלפי המזיק, ונועד, בראש ובראשונה, למנוע מצב שבו המזיק יחויב בתשלום העולה על הנזק שגרם. הנה כי כן, בהעדר הוראת חוק ספציפית

שנפסקים לטובתו בתביעת הנזיקין שהוגשה על- ידו. הניכוי הוא יציר-פסיקה, אשר מקורה בזכות המיטיב, שמשלם את הגמלה, לחזור אל המזיק בתביעת שיפוי - זכות חזרה. בהינתן זכות חזרה, העדר ניכוי עשוי לגרור חיוב של המזיק בכפל-פיצוי - העומד בניגוד לעקרונות יסוד בדיני נזיקין. אולם, כאשר אין למיטיב זכות חזרה כלפי המזיק, אין חשש מפני חיוב-יתר כאמור של המזיק, ואזי נשמט הבסיס תחת ההצדקה לניכוי. זאת, בהעדר עיגון לכך לפקודת 82 בהוראת חוק מפורשת כדוגמת סעיף הנזיקין, המורה באופן פוזיטיבי על ניכוי תגמולי המל"ל מפיצויים שנפסקים לחובת מעסיק. הדברים מקבלים משנה תוקף במקרים שבהם המחוקק מורה באופן מפורש שלא לנכות את ההטבה. בעניין דנן, אין מחלוקת כי למדינה אין זכות חזרה כלפי המבטחת בגין תשלום קצבת השאירים למערערת. לפיכך, בהעדר עיגון בחוק הגמלאות לניכוי קצבת השאירים מסכום הפיצויים, המסקנה היא כי אין מקום לנכותה. מסקנה זו מתחזקת, לנוכח הוראות (ד) לחוק הגמלאות שממנו עולה כי אין 64 סעיף לנכות את קצבת השאירים. באשר למתווה הנורמטיבי נקבע כי קצבת השאירים לחוק הגמלאות. 25 היא גמלה המשולמת מכוח סעיף (ד) לחוק הגמלאות עם 64 מהשילוב של סעיף לפקודת הנזיקין, עולה כי אין לנכות את 86 סעיף קצבת השאירים מסכום הפיצוי שנפסק למערערים במסגרת תביעת הנזיקין שהוגשה בעקבות פטירת (ד) לחוק, קובע במפורש כי רואים 64 המנוח. סעיף גמלה, ובכלל זה גמלת שאירים, המשולמת מכוח 86 החוק כזכות הנובעת מחוזה ביטוח. סעיף לפקודת הנזיקין משלים וקובע כי אין לנכות מסכום הפיצויים תשלומים שהתקבלו מכוח חוזה ביטוח. אולם, מסקנה זו מעוררת קושי, הנובע מכך שסעיף (א) לחוק הגמלאות מקנה לאוצר המדינה, כמי 64 שמשלם את הגמלה, זכות חזרה כלפי המזיק.