נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2022 אוגוסט 351 + נטו

ביטוח לאומי

44

גם בתקופה שבה שהו בני הזוג בישראל לאחר חזרתם הראשונה מארצות הברית טרם הנישואים – לא הוכח כי חיו בישראל חיי קבע, שכן התגוררו אצל הורי המבוטחת ולא בדירה שלהם. לאור הנמקות אלו, נמצא שגם באופן מהותי לא היה המנוח תושב ישראל טרם פטירתו, ומשכך אלמנתו אינה זכאית לקצבת שאירים. התביעה נדחתה. בשולי הדברים: נציין כי בדרך כלל עניין החזקה החלוטה על ביטול תושבות כאמור מתייחסת להחלטת שלילת תושבות בעקבות בחינה עובדתית מקצועית של הב"ל, ולא בשל הודעות שלילת תושבות אוטומטיות שהמחשב משגר למי שמצוי בחו"ל תקופות ארוכות מחמש שנים. (ד) לחוק כי 252 לעניין קצבת שאירים קובע סעיף גמלת שאירים תשתלם לשאירי נפטר "אף אם לא היה מבוטח בעת שנפטר", אם עמד בתקופות אכשרה קודם פטירתו. משהיה המנוח בענייננו אדם צעיר, שבשנותיו האחרונות כמעט לא היה בישראל, ככל הנראה לא עמד בתנאים אלו.

● המועד הקובע לבחינת זכאות לקצבת שאירים הוא מועד פטירת המנוח. ● לפי הלכת יאסמין, "הלכה פסוקה היא כי תושבותו של מבקש גמלה על פי חוק הביטוח הלאומי, תיקבע על פי המקום שבו נמצא מרכז חייו, אותו מקום אליו מכוונות מירב הזיקות בחייו". הזיקות העומדות לבחינה: זמן השהייה בישראל, קיומם של נכסים בישראל, מקום מגורים פיזי, מקום מגורי המשפחה, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכלי, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ועוד. בית הדין הגיע להחלטה כי יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה בנסיבות העניין מביא למסקנה כי טרם פטירת המנוח ובמשך רוב התקופה בשנים שקדמו לה, לא שהה המנוח בישראל. המבוטחת העידה כי המנוח שהה בארצות הברית חמש שנים, התגורר בדירה שכורה, עבד שם, הוציא רישיון נהיגה וניסה להוציא "גרין קארד" – כל אלה מעידים על תושבות קבע בארצות הברית. יתרה מזאת, חרף שלילת התושבות לא הגיש השגה על החלטת הב"ל.