נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2022 יוני 349 + נטו

ביטוח לאומי

61

משום אישור כי למעשה נמנעה במכוון מלשלם סכומים אלה. יתר על כן נקבע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי רכב הברלינגו (והרכבים האחרים) היו בגדר "רכב תפעולי" ומשכך יש לזקוף הכנסה בגין שימוש בהם ויש לשלם דמי ביטוח בגינם. הטענה שרכב הוא תפעולי צריכה להיות מגובה ברישומים בזמן אמת על התנהלותו וניידותו וכן יש להציג אסמכתאות לפיקוח על הנסיעות ולפיקוח על היות הרכבים חונים בלילות שלא בצמוד למקומות מגורי העובדים. מסמכים כאלה לא הוצגו. בית הדין האזורי לעבודה הוסיף וקבע כי התובעת לא טענה בתביעתה דבר בנוגע לחיובה בקנסות, וכל טענה בעניין זה הועלתה לראשונה בסיכומיה והיא מהווה שינוי חזית. אלא שהנתבע לא הלין על כך ואף הוא טען לעניין הקנסות טענה שלא הייתה לתובעת כל הזדמנות להתייחס אליה - והיא כי נוכח הלכת מד"א, יש לבטל את הפחתת הקנסות שבוצעה לתובעת, הקנס המקורי יועמד על כנו והתובעת תוכל לבקש הפחתת קנסות בהתאם למנגנון שנקבע שם. סוף דבר התביעה נדחתה. נקבע כי משעסקינן בסוגיה כלכלית, וגם נוכח העובדה שהתובעת הצריכה ניהול הליך עובדתי בבית הדין חלף העלאת טענות שיכולות היו להיבדק לכתחילה על ידי ועדת ההשגות, וגררה את הנתבע להליך משפטי שיכול היה להתייתר, מצאתי לקבוע כי על התובעת לשלם לנתבע את הוצאותיו ש"ח. 15,000 בסך , בית הדין האזורי לעבודה 51180-04-19 תקציר ב"ל בירושלים, על ידי כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה, התובעת: אדיר הבירה בע"מ, הנתבע: המוסד 2022 לינואר 24 לביטוח לאומי, ניתן ביום

לבין שווי ארוחות שנכלל בשכר העבודה שבגינו שולמו דמי ביטוח. 2014 , 2010 המוסד טען כי ההחלטה על שנות המס 358 נעשתה בעקבות ביקורת ניכויים לפי סעיף ניתנה 2013-2011 לחוק. ההחלטה לגבי שנת המס בהתאם להסכם שומות ניכויים בין התובעת לבין רשות המיסים. בית הדין פסק: כב' השופטת ש' ברוינר ישרזדה פסקה כי כפי שידוע ניתן פסק דינו של בית 2020 גם לתובעת, באוגוסט הדין הארצי לעבודה שעסק בין היתר בערעור על פסק הדין בהליך האמור ושעניינו בדיוק בנקודה המוסד 57587-03-19 שבמחלוקת שבענייננו (עב"ל לביטוח לאומי - אוניברסיטת בר אילן) ומשכך, משהסכימה התובעת עם רשויות המס בנוגע לשומת הניכויים, הרי הדברים מחייבים אותה גם ככל שהדבר נוגע לביקורת הניכויים של המוסד. עוד נקבע כי יש לדחות את טענת ההתיישנות שהעלתה התובעת. נקבע כי אליבא דהנתבע (וטענתו עבור שנת המס 126 לא הוכחשה ולא נסתרה), טופס . משכך, במועד 31.7.2011 הוגש למוסד ביום 2010 -טרם חלה 17.7.17 - משלוח הודעת החיוב לתובעת .2010 התיישנות על דרישות הנתבע בנוגע לשנת המס זאת ועוד. נפסק כי אליבא דהנתבע קיים פער בין 126 לטופס 102 דיווחי השכר החודשיים בטופס השנתי מטעם התובעת. לטענת התובעת היא לא קיבלה כל הסבר לכך. דין טענה זו להידחות. במכתב הגב' דון יחיא ניתן הסבר לחיוב, אלא שהתובעת לא זו בלבד שבחרה להתעלם מכך, גם אילו סברה שההסבר אינו מספק, היא לא מימשה את האפשרות שניתנה לה לקבל הסברים נוספים. בכך, בצירוף ההודעה שבדיעבד ורק במסגרת החקירות והסכומים היא מוכנה הייתה לשלם סכומים מוסכמים, יש