נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2022 יוני 349 + נטו

36 מס הכנסה

אמנם ייתכן מצב - שונה מזה שנדון בפרשות אמית ורפאלי - שבו אכן יעלה בידו של אדם להוכיח כי אין לו כל זיקה לאף מדינה, וכי הוא "חסר תושבות". אולם מצבים אלה נדירים, וכבד יהיה הנטל להוכיחם. נוכח קביעתו של כב' השופט בורנשטיין בפרשת בר רפאלי, יש לזכור כי לכל הפחות מוטל נטל השכנוע בנוגע לשאלת התושבות על היחיד ולא על פקיד השומה. משכך, על הנווד הדיגיטלי מוטל הנטל הכבד, לשכנע כי אין הוא תושב בישראל (או תושב בכל מקום אחר בעולם). אין לזלזל בשאלת נטל השכנוע לרבות הבאת עדים וראיות שיתמכו בטענה. במקרים רבים (למשל בפרשת אמית, או בפרשת בר רפאלי שהוזכרו לעיל) יהיה בהם כדי להכריע בתיק. אם הנישום, הטוען להיעדר תושבות, מותיר "חלל ראייתי" בשאלות הנוגעות לבחינת תושבותו, הרי לא הוכיח כי זיקותיו קושרות אותו אל מחוץ לישראל. בר רפאלי, למשל, טענה כי ביתו של ליאונרדו דיקפריו (השחקן הידוע) היה ביתה, אך לא הביאה את השחקן כעד במשפטה. היה בכך להכריע: "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המערערת לא הביאה לעדות את ליאונרדו או, למצער, מי מטעמו [...] כידוע, הימנעות מהבאת ראיה מקימה חזקה לפיה לו היא הובאה, היא הייתה פועלת לחובתו של מי שמצופה היה ממנו להביאה". ראינו לעיל שהציר שסביבו סובבות השאלות כולן הוא ציר תושבותו של הנווד. ההכרעה אם הנווד הדיגיטלי נותר תושב ישראל או שמא ניתק את תושבותו הישראלית היא קריטית לבחינת השאלות הללו. נפנה אפוא לבחינת השאלות: ) נווד דיגיטלי שלא נותק מרכז חייו מישראל 1 (לפי המבחנים ובנטל השכנוע שהצגתי לעיל), ולכן נחשב תושב ישראל, יחויב במס ובדיווח

מדינת מוצאו). גם אם נאתר נווד דיגיטלי "מושלם", כזה המקפיד שלא לשמר זיקותיו אף לא למדינה אחת, הרי בהחלט ייתכן כי מדובר בתקופה זמנית, וכי בבחינה לאורך תקופה ארוכה יותר (פעמים רבות בחינת התושבות נעשית באופן רטרוספקטיבי, לאחר חלוף תקופה ארוכה למדי) יימצא שהוא קשור בכל זאת (ברמה מספקת המטה את הכף) למדינה פלונית. זאת ועוד: עצם העובדה כי הוא לא היכה שורשים במדינה מסוימת, לא הזדהה כתושבה, לא נשא בחובות המס בה, ומקומות מגוריו מזדמנים ומתחלפים, תהיה לנווד הדיגיטלי לרועץ. כפי שקבע 19898- כב' השופט קירש בפרשת רפי אמית (ע"מ ): "לא בקלות ישעה בית המשפט לטענה כי 03-13 אדם איננו תושב ישראל [...] וגם איננו תושב של כל מדינה אחרת בעולם [...] על אדם שטוען כי איננו תושב בשום מקום רובץ נטל להראות כי זיקותיו לכל מדינה ומדינה הן כה רופפות שאין הוא צורך במידה ממשית שירותים ציבוריים כאמור באף מקום וכי חייו מתנהלים 'בתנועה'". באותה פרשה השאיר בית המשפט העליון ב"צריך עיון" את השאלה, אם ניתן לקבל מצב שבו נישום אינו תושב של אף מדינה לצורכי מס, אך הסכים עם בית המשפט המחוזי כי מר רפי אמית לא הרים את הנטל להוכיח כי אינו תושב של אף מדינה. חזר על הדברים גם כב' השופט בורנשטין בפרשת ). גם הוא לא קיבל את 6418-02-16 בר רפאלי (ע"מ הטענה כי מידת ניתוקה של רפאלי מישראל הייתה כזו שניתן להכיר בה כ"חסרת תושבות": "סבורני כי עניינה של המערערת רחוק כרחק מזרח ממערב ממצבו של אדם המעביר את ימיו ולילותיו על סיפונה של יאכטה ואין לו כל בסיס קבוע אלא הוא נע ונד ממקום למקום, שט על פני ימים ואוקיינוסים ועוגן פעם בנמל זה ופעם באחר".