נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2020 מארס 327 + נטו

ביטוח לאומי

79

המשולמת לו, אולם אין לדעת בית הדין לאפשר במסגרת אותו פיצוי, "קניית" זכויות כגון צבירת תקופת אכשרה בגין תקופה זו, החורגת מן הנורמה הבסיסית הקבועה בחוק ובמהלכה לא מתקיימים יחסי עובד מעביד. הלכת זפרני דנה בשאלה האם תקופת אכשרה לגבי תקופת עבודה פלונית, לפי לחוק הביטוח הלאומי, כוללת 161 הוראת סעיף בתוכה פרק זמן של תקופת הודעה מוקדמת לפי חוק הודעה מוקדמת שמעסיק ויתר על עבודת העובד במהלכה. בית הדין השיב על שאלה זו בחיוב, אך בענייננו בית הדין איננו סבור כי בהלכה הזו בית הדין ביקש להרחיב את הפרשנות בדבר הכללת תקופת ההודעה המוקדמת בגדר תקופת האכשרה, מעבר לחובה הסטטוטורית הקבועה בחוק. בנוסף ניכר כי קביעת בית הדין בהלכת זרפני, לפיה יש לראות בימי ההודעה המוקדמת כימי עבודה לצורך אכשרה, ניתנה מהסיבה שנמנע מהעובד לעבוד לאלתר ומהסיבות שאינו תלויות ברצונו. בית הדין ציין כי באותו הליך, ביקש בית הדין לכלול את ימי ההודעה המוקדמת בגדר "תקופות נוספות" לחוק. 162 הקבועות בסעיף מכל האמור לעיל, נקבע כי המל"ל פעל כדין כשהאריך את תקופת האכשרה וכלל בה רק חודש אחד מכל תקופה מתקופות העבודה שבה קיבל העובד חלף הודעה מוקדמת (עקב פיטוריו וההיעדרות שאינה תלויה בו). , בבית הדין האזורי 17176-08-18 תקציר ב"ל לעבודה בנצרת, על ידי כבוד הנשיא מירון שוורץ, התובע: ולרי קוזירוב, הנתבע: המוסד לביטוח 05/09/2019- לאומי, ניתן ב

ל"זכאי" לדמי אבטלה, עליו למלא אחר התנאים (א) לחוק ביטוח לאומי, ובהם 160 הנדרשים בסעיף התנאי "שהשלים תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף חודשים שבעדם 12 ". תקופת האכשרה היא 161 חודשים בתכוף 18 שולמו דמי ביטוח אבטלה תוך חודשים 10 "לתאריך הקובע". בענייננו העובד צבר בלבד. לאחר בחינת מכלול העובדות, טענות הצדדים והוראות החוק הרלוונטיות, בית הדין לא שוכנע כי יש מקום להתערב בהחלטת המוסד לביטוח לאומי. מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עלה כי לעובד שולם בגין חלף הודעה מוקדמת לאחר תם תקופות עבודותיו, וכי העובד כבר לא עבד אצל אותם מעסיקים במהלך תקופות אלו. העובד ביקש להסתמך על הלכת זפרני, שם נקבע כי תקופת הודעה מוקדמת לה זכאי העובד לפי החוק, תיחשב כחלק מתקופת האכשרה, גם אם העובד לא עבד במהלכה אלא קיבל בגינה פיצוי כספי בגובה השכר שאמור היה לקבל במהלכה. אותה הלכה מתבססת בין היתר, על פסק דינו של בית משפט העליון אשר הכיר בתמורת הודעה מוקדמת "כשכר עבודה". הלכות אלה התבססו בין היתר על כך "שתמורת ההודעה המוקדמת" מקורה בהוראת חוק מפורשת אשר חלה על כלל העובדים בישראל. בית הדין אינו סבור כי הייתה כוונה להרחיב זאת לפיצוי הסכמי המשולם בגין תקופת הודעה מוקדמת העולה על זו שנקבעה בחוק הודעה מוקדמת. נקבע כי במקרה זה אין מדובר "בהודעה מוקדמת" כמשמעותה הפשוטה בחוק הודעה מוקדמת, אלא היא בגדר תמורה כספית, המהווה חלק מחבילת התנאים של עובד בכיר המסיים תפקידו אצל המעסיק, והיא מצטרפת דרך כלל למגוון זכויות והטבות המוענקות לעובד, כחלק מחבילת הפיצוי