ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה מאמרים

2023 אפריל 559 ידע למידע 35

הסדר ספציפי לגבי 102 קיים בסעיף מיסוי דיווידנד המתקבל בגין מניות שהוקצו מכוחו של אותו סעיף, יחול ההסדר הקבוע בהוראות דין אחרות הנוגעות לכך. לפיכך, כשם שבגין מניות "רגילות" יחול שיעור המס על ב לפקודה, 125 דיווידנד כקבוע בסעיף , כך וכל 25% דהיינו שיעור מס של שמדובר בדיווידנד המחולק בגין מניות בחברה עליה חל חוק העידוד, ב(ג) 51 יחול שיעור המס הקבוע בסעיף ) לחוק העידוד בנוסחו בתקופות 1( הרלוונטיות, דהיינו שיעור מס של ".15% . בשונה מהנקבע בפס"ד טל שוחט, אין 2 את 102 מניעה להעניק לבעל מניות ההטבה הניתנת לכל בעל מניות אחר בחברה בעלת מפעל מוטב/ מועדף הזכאית להטבות לפי חוק העידוד. . בית המשפט מסתמך על הלכת 3 סקמסקי שבה קובע בית המשפט ב מפנה 94 העליון כי על אף שסעיף בחישוב רר"ל לשיעורי המס לפי סעיף (ב), הרי כאשר נמכרת 126 ב או 125 חברה עם רווחים מוטבים על פי חוק העידוד, יש להחיל בחישוב הרר"ל את שיעור המס על פי חוק העידוד. זאת לנוכח היותו דין ספציפי. . בית המשפט דנן קובע כי בענייננו הדבר 4 הוא "קל וחומר", כאשר במקרה דנן "שותק" לעניין שיעור המס 102 סעיף שיחול על דיווידנד המחולק בגין מניות . 102

פסק הדין נסוב על אודות שומת ניכויים שהוציא המשיב לחברה בגין דיווידנדים ,2016-2015 ששילמה לעובדים בשנים ולשומות אישיות בגין דיווידנדים שקיבל .2016-2011 המערער מהחברה בשנים מהווה 102 פקיד השומה טען כי סעיף הסדר ספציפי, המחיל במסלול הוני שיעור על המניות בעת מימושן, לרבות 25% של על דיווידנדים המחולקים לו כבעל מניות, טרם מימושן. כן טען פקיד השומה כי חוק העידוד חל רק על משקיעים ונועד לעודד אותם להשקיע בחברה, ולא חל על עובדים. תמצית פסק הדין העיקרי בית המשפט מקבל את הערעור וקובע כי לגישת פקיד השומה, ולפיה יש למסות את הדיווידנד באותו שיעור מס החל במכירת אין כל סימוכין בלשון החוק והיא המניות, , אף נוגדת את תכליתו של חוק העידוד שמעוניין לעודד השקעה בחברות בעלות מפעלים מוטבים, הן על ידי משקיעים והן על ידי עידוד ההון האנושי העובד בחברה. לפיכך: 102 . הסדר המיסוי שנקבע בסעיף 1 לפקודה, חל במימוש המניות ואינו חל לגבי דיווידנדים המחולקים לבעלי המניות, עליהם יחול שיעור המס החל ב או 125 בחלוקת דיווידנד לפי סעיף שיעור המס שנקבע בחוק העידוד, לפי העניין: "סבורני, כי הן לשון החוק והן תכליתו תומכות במסקנה לפיה משעה שלא