ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

2023 מארס 558 ידע למידע 61

יתרה מזו, נקבע כי פקיד השומה קבע ביחס לשלוש הדירות המושכרות בפרויקט עמק חפר כי אירע לגביהן "שינוי ייעוד". ייעוד הדירות שונה במובן זה שהן הפכו ממלאי עסקי לרכוש קבוע. לחלופין קבע תוספת הכנסה בגין הדירה שבה התגורר הבן בגין מלאי עסקי שהועבר ללא תמורה, והפך לקבוע. המערער לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשאלה במה שונה הדירה האחת שנמכרה על ידו, חרף הקושי הנטען בעניין הרישום, משלוש הדירות האחרות. עוד נדחתה טענת המערער בדבר פיצול הכנסה בינו לבין רעייתו. נקבע שמעבר לעובדה כי מדובר בטענה כבושה, הרי המערער אף לא הוכיח במסגרת ההליך דנן שרעייתו שותפה עמו בפעילות העסק. רואה החשבון של המערער אישר כי בדוחות המערער אין זכר לפיצול ההכנסה כנטען על ידו, וכן כי אישורים לבנקים להוצאות המימון בעמק חפר הם לרוב על שם המערער ולא על שם המערער ורעייתו גם יחד. כמו כן, העסק נרשם על שם המערער בלבד, והוא גם היחיד שחתום על ההסכם מול מע"מ. עוד נקבע כי יש לדחות את בקשתו החלופית של המערער, שככל שייקבע שיש לסווג את הדירות נשוא הערעור כדירות במישור העסקי, יוחזר התיק לפקיד השומה כדי שתינתן למערער הזדמנות להציג בפניו נתונים ומסמכים על אודות ההוצאות שהיו לו בקשר לאותן דירות. החזרת התיק בשלב זה לפקיד השומה, פוגעת בעיקרון סופיות השומה וסופיות הדיון. עם זאת נקבע כי ראוי שפקיד השומה, כרשות ציבורית,

בפרויקט אבא הלל, נמכרו במישור העסקי. קביעתה של זרוע אחת של רשויות המס אינה בהכרח מחייבת זרוע אחרת, כיוון שלכל אחת מהן אמות מידה משלה, ודגשים שונים. לרשות המיסים, כלכל רשות מנהלית, יש סמכות לשנות ולתקן את החלטותיה הקודמות, בהתאם לפרמטרים המנהליים להפעלת סמכותה זו ותוך איזון ראוי בנסיבות ענייננו בין האינטרס הציבורי בדמות גביית מס אמת, לבין אינטרס ההסתמכות של הפרט. בנסיבות דנן, נוכח עוצמת הנימוקים התומכים במסקנה ולפיה יש לסווג את ההכנסות ממכירת הדירות שבמחלוקת כהכנסות עסקיות, קיימת הצדקה לסטות מהחלטות קודמות שהתקבלו, ככל שהתקבלו, בעניין אותן דירות. יתר על כן, לא ניתן לראות בשומות דנן כסוטות מהחלטות קודמות שהתקבלו על ידי רשויות המס בעניין הדירות. הסכם הפשרה מתמקד בסכום שישלם המערער, ובמועדי תשלומו, ולא בסיווג הנכסים. מדובר בהסכם פשרה לצורך מע"מ בלבד, ואין בו כדי להשליך על סיווגן של הדירות לצורך מיסויי אחר. אין בעובדה כי מנהל מיסוי מקרקעין לא פסל את השומה העצמית של המערער, כדי להקים השתק ביחס לפקיד השומה, הרשאי על פי סמכותו בפקודת מס הכנסה, לבחון מהו סיווגן הנכון של העסקאות ולהוציא שומה בהתאם. באשר לדמי השכירות, נקבע כי המערער לא הוכיח מה היו דמי השכירות בגין השכרת הדירות, ויש לקבל את קביעותיו של פקיד השומה באשר לגובה דמי השכירות.