ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מיסוי מקרקעין פסקי דין

2023 פברואר 557 ידע למידע 85

התביעה האזרחית חודשיים לאחר חלוף המועד להגשת הערר. על כן, לא ניתן כלל לקבל את הטענה כי הערר הוגש באיחור בשל הליך תלוי ועומד. לא היה כל הליך תלוי ועומד במועד שבו היה על העוררת להגיש את הערר, ואין כל נימוק וטעם מדוע הערר לא הוגש במועד הקבוע בחוק. יתר על כן, העוררת היא זו שהגישה את ההליך האחר, שנטען על ידה שהוא "תלוי ועומד" - קרי את התביעה האזרחית. העוררת שלטה על עיתוי הגשת התביעה האזרחית, ועל כן לא יכול הליך זה לשמש בידה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערר. יתרה מזו, נקבע כי סיכויי הערר נראים קלושים ביותר. הטיעון המועלה על ידי העוררת בערר ביחס להחלטת המנהל לדחות את בקשתה לביטול העסקה, מתייחס למהות הסכסוך בינה לבין החברה, אשר בגינו סבורה העוררת כי יש להורות על ביטול העסקה. נראה כי העוררת מבלבלת בין טיעון שהמקום להעלותו הוא בפני בית המשפט בהליך התביעה האזרחית נגד החברה, במישור החוזי, לבין טיעון המתאים לערר לפי חוק מיסוי מקרקעין. אין זה מתפקידו של המנהל להיכנס לנבכי הסכסוך שפרץ בין העוררת לבין החברה בשאלת קיומו של הסכם הקומבינציה וההיתכנות של ביצועו. עניין זה יידון ויוכרע על ידי בית המשפט בתביעה האזרחית. אך כל עוד בית המשפט לא הכריע בתביעה האזרחית וכל עוד ברור כי החברה, שהיא הצד השני לעסקה עם העוררת, מתנגדת בתוקף לביטול העסקה וטוענת כי העסקה שרירה וקיימת - אין המנהל

שכן נראה כי נעשתה מתוך מטרה לטשטש את המועד האמיתי של מתן החלטת המנהל בבקשה לביטול העסקה. יש לתת משקל לחומרה לעובדה כי העוררת לא צירפה כלל לכתב הערר החלטה כלשהי של ) לתקנות סדרי 1 ה'( 3 המנהל. על פי תקנה הדין בעררים יש לצרף לכתב הערר העתק מההחלטה שבשלה הוגש הערר. לא פחות נספחים(!) צירפה העוררת לכתב 51 מ- הערר מטעמה, אך אף אחד מהם לא כלל את החלטת המנהל. העוררת אף העלימה והבליעה את העובדה כי המנהל טען עוד לבקשתו בהליך התביעה 11 במסגרת פסקה האזרחית לסילוק על הסף כי העוררת איחרה את המועד להגשת הערר, וכאמור - לא טענה דבר בעניין מועד הגשתו בעיתוי שהוגש ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הערר. כל טענות העוררת בעניין הארכת מועד להגשת ערר - דינן להידחות על הסף, ולחלופין - לגופן. העוררת לא טרחה כלל להגיש לוועדת הערר דנן כל בקשה להארכת מועד להגשת הערר. העוררת אף בחרה באופן מודע שלא להגיש כל בקשה להארכת מועד להגשת הערר או להעלות כל טענה בעניין זה מיוזמתה טרם ישיבת קדם המשפט, על אף שהיה בידה די והותר זמן להגיש כל בקשה שחפצה להגיש. יתרה מזאת, גם בתגובה שהגישה ובה העלתה את הטענה להארכת מועד - לא טרחה לפרט דבר ואף לא תמכה טענתה זו בכל תצהיר לביסוס טענותיה בדבר קיומו של טעם מיוחד להאריך את המועד. די בכך, כדי לדחות על הסף כל טענה של העוררת בדבר הארכת מועד. העוררת הגישה את