ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

74 2023 פברואר 557 ידע למידע

מיסוי מקרקעין שימוש למגורים שלא כדין עלול לפסול סיווג נכס כדירת מגורים - הלכת שטיין

)1073/20 (ע"א עו"ד מאיה כרמי לוברטובסקי

בשנים האחרונות הרחיבו בתי המשפט באופן הדרגתי את פרשנותה של הגדרת דירת מגורים הקבועה בחוק מיסוי מקרקעין, באופן שמצר את האפשרויות ליהנות מהטבות המס במכירה של נכס המשמש בפועל למגורים. הגדרת דירת מגורים לצורך מס שבח קובעת שני תנאים לסיווג נכס כדירת מגורים, אשר לפי לשון החוק, מנוסחים כתנאים חלופיים - שימוש בפועל למגורים או היותה של הדירה מיועדת לשמש למגורים לפי טיבה. לפחות לפי הפשט, ניתן היה לטעון כי אם הדירה משמשת בפועל למגורים, די בכך כדי להביא לסיווגה כדירת מגורים ללא כל תנאי נוסף, ואכן, במשך שנים רבות זה היה המבחן הנוהג. ככל שהנכס לא שימש למגורים בפועל, בחן בית המשפט, אם הנכס מיועד לשמש למגורים לפי טיבו, וזאת לפי מבחנים אובייקטיביים שמטרתם הייתה לבדוק אם הנכס כולל את

אדם מבקש למכור דירת מגורים שנעשה בה שימוש למגורים במשך עשרות שנים. לאחר הדיווח על העסקה לרשויות מיסוי מקרקעין, מתברר כי היתר הבנייה של הנכס אינו מאפשר שימוש למגורים. רשויות המס מבקשות לשלול מאותו אדם את הטבות המס שמוקנות בחוק מיסוי מקרקעין לאדם המוכר דירת מגורים, וזאת אף על פי שהגדרת דירת מגורים בחוק זה אינה כוללת תנאי שעניינו ייעודו התכנוני של הנכס. השאלה, האם שימוש למגורים בניגוד לייעודו התכנוני של הנכס, מונע סיווג נכס כדירת מגורים, עמדה במרכזו של פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט ). בטרם 1073/20 העליון בעניין שטיין (ע"א נפרט את עובדות המקרה ואת ההכרעה, נתאר בקצרה את שינוי המגמה בפסיקה בנוגע לאופן הסיווג של נכס כדירת מגורים לצורכי הטבות המס.

הכותבת - מומחית במסים ממשרד מאיר מזרחי ושות' עורכי דין