ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

26 2023 ינואר 556 ידע למידע

לפקודה. מכירת הקערה לא הייתה בבחינת עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, והקערה הייתה בבחינת מיטלטלין המוחזקים לשימוש אישי. הרווח שנצמח למערער ממכירת הקערה אינו חייב במס לפי פקודת מס הכנסה, לא לפי חלק ב' ולא לפי חלק ה'. בית המשפט הוסיף שלהתרשמותו, עמדת פקיד השומה בתיק דנא נגזרה מההשקפה ולפיה כל התעשרות כספית ראויה להיות ממוסה לפי הפקודה, וזאת כדי להגשים עקרונות חשובים של צדק אופקי וצדק אנכי. דומה כי בעיני פקיד השומה תוצאה של היעדר מיסוי במקרה דנן היא מקוממת ובלתי צודקת, לנוכח התוספת הממשית לעושרו של המערער. דא עקא, יש לשפוט את המקרה ולהכריע בין עמדות הצדדים על פי הדין המצוי, ודין זה מושתת, גם היום, על תורת המקורות. כאן נקבע כי מקור ההתעשרות הוא במישור ההוני, ולא במישור הפירותי, אולם לאור הגדרת המונח "נכס" והחריג לה, אין בסיס חוקי לחייב במס את הרווח שנבע ממכירת הקערה. לפיכך, הערעור מתקבל. פקיד השומה ישלם למערער הוצאות משפט ש"ח. 40,000 בסכום כולל של

לשימוש אישי, ללא קשר למידת השימוש בהם. נקבע כי עיון בלשון הפקודה מגלה כי המונח "מיטלטלין" לא הוגבל על ידי המחוקק לסוגים מסוימים של מיטלטלין. החריג אינו מוגבל למיטלטלין שערכם הכספי נמוך מסכום מסוים, דבר שהיה ניתן לעשות בקלות אילו רצה בכך המחוקק. המסקנה היא כי החריג חל על כל סוגי המיטלטלין, וזאת ללא הגבלת שווי, כל עוד המיטלטלין מוחזקים לשימוש אישי. פקיד השומה קובע כי באופן "אובייקטיבי" אדם "רגיל", הנמנה על "רוב הציבור", לא יעשה שימוש יומיומי ברכוש יקר-ערך ולכן החריג להגדרת "נכס" לא יחול על רכוש כזה. קביעה זו משוללת כל יסוד ועיגון בנוסח החוק, וגרוע מכך, היא מקנה לפקיד השומה כוח להחליט מיהו האדם "הרגיל" ובאיזה רכוש הוא יעשה שימוש "באופן יומיומי". כאמור, אפיק המכירה של מיטלטלין אינו יכול לשנות, כל עוד המכירה אינה עולה לכדי עסקת אקראי, ואין כל בסיס בדין לדרוש כי קערה עתיקה, למשל, תימכר "תמורת סכום סמלי במכירת חצר". לאור האמור נקבע כי הקערה עמדה בסלון הבית במהלך השנים, וכתוצאה מכך יש להוסיף ולקבוע כי הקערה הוחזקה על ידי המערער לשימושו האישי. הקערה לא הייתה בבחינת "נכס" לעניין חלק ה'

סוף דבר הערעור התקבל.