ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מיסוי מקרקעין מאמרים

2022 דצמבר 555 ידע למידע 139

כי הרשויות השלימו עם השימוש בדירה למגורים ולא אכפו כל שינוי בנוגע לכך, נקבע כי אין להפעיל בעניינם את הכלל של "אין חוטא יוצא נשכר" ולפיכך יש להעניק להם את ההטבה המבוקשת. יצוין כי השופט קירש, בעמדת המיעוט, סבר בפסק הדין כי הנכס הנדון אינו מהווה כלל "דירה" לצורכי חוק מיסוי מקרקעין, בשל ייעודו התכנוני. לשיטתו, מבחן הייעוד התכנוני הוא מבחן סף עצמאי בהגדרת "דירת מגורים" ועל כן כל דירה שייעודה התכנוני אינו למגורים, אינה יכולה להיחשב "דירת מגורים" כמשמעותה בחוק. נאמן לשיטתו קבע השופט קירש כי אין בעצם השימוש למגורים במשך עשרות שנים כדי לשנות מסקנה זו, וכך גם לגבי עצם קיום המתקנים הדרושים למגורים. כמו כן, השופט קירש לא נתן משקל בהחלטתו לתום ליבם של הרוכשים במועד רכישת הדירה, או לעובדה שבמשך עשרות שנים רשויות התכנון ועיריית תל אביב השלימו עם השימוש למגורים בנכס.

יעוד הדירה היה למחסן וחדר הסקה – עובדה שלא הייתה ידועה כל אותן השנים לבני הזוג. הוכח כי חרף היתר היסטורי זה, הדירה נרשמה בטאבו כדירת מגורים, וכי העירייה גבתה כל השנים ארנונת מגורים בגין השימוש בדירה ואף לא רשמה הערת אזהרה בטאבו על שימוש חורג, ולא הפעילה כל אמצעי אכיפה כנגד שימוש זה. בשל קיומו של היתר הבנייה ההיסטורי האמור, ביקשה רשות המסים לשלול מבני הזוג, בעת שמכרו את הדירה, את הטבת מס השבח המוקנית ל"דירת מגורים". בית המשפט המחוזי דחה בדעת רוב את עמדת רשות המסים, לפיה כל פגם תכנוני מוציא את הנכס מהגדרת "דירת מגורים". לפי עמדת הרוב, קביעת מבחן הייעוד התכנוני כמבחן עצמאי להגדרת "דירת מגורים" ראוי שייעשה בחקיקה ולא בדרך של פרשנות יצירתית על ידי בית המשפט. לעומת זאת, מאחר שעניינם של בני הזוג שטיין שונה מעניין גיא, ולא נמצא פגם בהתנהלותם ובתום ליבם, וכמו כן הוכח