ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

40 2022 אוגוסט 551 ידע למידע

מהראיות שהוצגו עולה כי המערערים אינם קובלים על כך שפקיד השומה קבע כי הפנקסים נוהלו לעיתים באופן בעייתי, ומשכך פסילת הספרים שנעשתה נעשתה כדין. יתרה 2011 ו- 2010 לשנים מכך, גם אם היה נקבע כי ספרי החברה היו קבילים, ולא כך נקבע, נטל הראיה העיקרי עדיין היה רובץ לפתחם של המערערים להוכיח טענותיהם כי השומה היא מופרזת. אין חובה כי פקיד השומה, לצורך הרמה של נטל ההצדקה, יוכיח על ידי ראיות מדויקות כי שומתו היא מדויקת לגמרי. בעניין דנן בוצעה חקירה מעמיקה בנתוני החברה ובירורים לגבי הפער שבין הרישומים לביצוע בפועל, ונמצאו פערים מסוימים ביניהם. משכך, הנטל העיקרי להוכיח כי השומה היא מופרזת מוטל על המערערים. אין די באמירות כלליות ובעדויות בעל פה של המערערים בכדי להרים את הנטל המוטל עליהם, אלא נדרש מהן להציג ראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענותיהם. המערערים לא הביאו ראיות חותכות שיסבירו את הפערים שנמצאו בין הרישום בפנקסי החברה לבין הביצוע של התשלומים בפועל. בעדויותיהם היו חסרים הפרטים היכולים להסביר את הפערים האמורים ולא היה בהן בכדי לסתור את קביעותיו הסבירות של פקיד השומה במסגרת השומה. עם זאת, נקבע כי גם אם פקיד השומה הגיע למסקנה כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות, אין ספק כי ההוצאה ברכישת הציוד שסופק לחברת אינטל הוצאה בפועל, ולכן

ומאפשר להגיע לקביעה נכונה של מס אמת. נפסק כי הצטברות הליקויים שהוצגו בניהול ספרי החברה מביאה למסקנה הברורה כי המערערים התנהלו באופן בלתי תקין ובהיקף שמצדיק את פסילת הספרים. התנהלותם נעשתה בניגוד ברור להוראות ניהול ספרים בצורה הפוגעת באפשרות להסתמך על הנתונים המתועדים בספרי החברה, ופקיד השומה פעל כדין כאשר פסל את הספרים. לא ניתנו הסברים מספקים לגבי התנהלות המערערים ועשיית הדין העצמי בניגוד להוראות הדין ובניגוד לפסיקה. בהמשך לאמור, נקבע כי הכלל בדיני המס, כפי שהוא גם במשפט האזרחי, הוא כי על המערערים מוטל נטל הראיה והשכנוע, שכן הם מוגדרים "המוציא מחברו". יתרה לפקודה נקבע 155 מכך, במסגרת סעיף חריג לכלל זה: "חובת הראיה כי השומה היא מופרזת תהיה על המערער; אולם אם המערער ניהל פנקסים קבילים... חייבים פקיד השומה או המנהל, לפי העניין, להצדיק את החלטתם". המחלוקת היא, בין היתר, בקשר לאופן הרישום של החשבוניות שהוציא ספק החברה, אופן התשלום ששולם לו ודרך הרישום של הדברים בפנקסי החברה. מדובר במחלוקת פנקסית, דהיינו, מחלוקת שאת התשובה לה ניתן היה למצוא בנתונים שבספרי החברה. במצב דברים שבו היה נקבע כי ספרי החברה היו קבילים, הייתה מוטלת על פקיד השומה חובת ההצדקה של השומה שהוציא.