ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

42 2021 דצמבר 543 ידע למידע

את התמונה הכוללת של הלוואות כספים שניטלו על ידי בני המשפחה בצירוף ראיות על העברות הכספים לידיהם. בהמשך אף נקבע כי המערערים לא הצליחו להרים את הנטל להוכיח כי מקור הסכום בסך של מיליון ש"ח מקורו בהלוואות שניטלו 1 על ידם. באשר לטענת המערערים בנוגע למתנות חתונה, נקבע כי יש לקבל את טענת המערערים כי קיבלו לידיהם מתנות חתונה ולהעמיד את הסכום בגינן על סך של ש"ח. 220,000 יתרה מזאת נקבע כי המערערים טענו כי תוספת ההכנסה שהוספה בשומות מע"מ, נכללה בטעות בדוחות הכספיים של המערערים תחת סעיף "הכנסות לקבל". נקבע כי יש לקבל טענה זו באשר אין לזקוף לחובת המערערים טעויות של רואה החשבון ברישום הנתונים בדוחות הכספיים. על כן יש לראותה כמקור לגידול בהון בסכום המשקף את זקיפת ההכנסה בשומת מס העסקאות. 2013-2010 לשנים עם זאת נקבע כי שונה הדבר לגבי לשנת - ואין להחיל דין דומה לעניין סעיף 2009 "ההכנסות לקבל" בשנה זו. נקבע כי הרושם שנוצר, הן מתצהירו של רואה החשבון והן מעדותו, הוא כי נעשו על ידו טעויות לא מעטות בעריכת דוחותיהם הכספיים של המערערים, וטעויות אלו הפכו, כלשונו ל"טעויות מתגלגלות". אלא שטעויות אלו אינן טעויות "טכניות", כטענתו. לא זו אף זו, לחלק מדיוני השומה שזומן אליהם – הן בשלב א' והן בשלב ב', לא הגיע רואה החשבון. לחלקם שלח במקומו רואה חשבון אחר, שלא היה בקיא בפרטים, ובמהלך

הוכחת מקור גידול ההון גרידא, אלא גם את השנים שבהן הופק גידול ההון. הכלל הוא כי בהיעדר נתונים מצד הנישום באשר לשנים שבהן הופק גידול ההון, רשאי פקיד השומה לייחס אותו לשנים הפתוחות בלבד. נקבע כי בעניין דנן, אין כל נסיבה המצדיקה חריגה מהמדיניות השיפוטית הרווחת בדבר ייחוס הפרש ההון לשנים הפתוחות בלבד. ייחוס הפרש ההון לשנים סגורות יוביל לפגיעה בעקרון גביית מס אמת, וייתן בידי הנישום "פרס" על הימנעותו מדיווח מלא על הכנסותיו בזמן אמת. בתוך כך, קבלת טענות המערערים תתמרץ נישומים אחרים להמתין לשעת כושר להגשת הצהרותיהם או ערעוריהם, ביודעין כי חלק מהפרש ההון יימחל להם. ויודגש, טענת המערערים כי מרבית ההשקעה בעסקם נעשתה בסיוע כספים מקרובי משפחה, מטילה נטל כבד ביותר על כתפיהם להסביר את גידול ההון. נקבע כי המערערים לא הרימו את נטל הראיה המונח על כתפיהם ולא הביאו כל אסמכתה באשר לקבלתם של הכספים שנטען כי ניתנו על ידי האב. אין די באמירות בתצהיר, היכן שרף ההוכחה הנדרש מהמערערים הוא גבוה, ומצריך ראיות אובייקטיביות וכבדות משקל כדי להרימו. ההלכה הפסוקה היא ברורה וחד משמעית לא רק באשר להוכחת מקור הכספים כהסבר לגידול ההון אלא גם באשר להוכחת העברת הכספים מבני המשפחה לידיהם. על כן, המערערים לא היו רשאים "לשבת רגל על רגל" ולהמתין לדרישת מסמכים מאת פקיד שומה. חובתם שלהם היא להציג את המסמכים המשלימים