ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

40 2021 דצמבר 543 ידע למידע

עם הנישום או להוציא שומה בצו בתוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה הוגש 211 הדוח ביחס לשנות המס טרום תיקון לפקודה, או תוך שנה ממועד הגשת ההשגה. בשל לוח הזמנים שנקבע ומתוך הכרה בחשיבות קיומו של הליך השגה סדור, קבע המחוקק תנאים שלפיהם תוכר בקשה המופנית לפקיד השומה כ"השגה" מהותית, ובראשם החובה כי השגתו של הנישום תהיה בכתב ומנומקת. משכך, הגשת השגה לאקונית ונטולת כל נימוק אינה מקיימת (א) לפקודה, ובהינתן 150 את הוראת סעיף העובדה כי גבייתו של מס שנוי במחלוקת מעוכבת בשלב ההשגה, אזי ברור כי כוונת המחוקק הייתה לשלול מנישום את האפשרות לדחות שלא לצורך את גביית המס המגיע ממנו על ידי הגשת מסמך בלתי מנומק אשר מוכתר בכותרת "השגה". בשל כך נקבע כי היעדר נימוק להשגה אינו בגדר פגם טכני גרידא, אלא מדובר בפגם מהותי, המונע מפקיד שומה את היכולת לשקול מחדש ובמידת הצורך לבחון שוב את החלטתו. מכתב אשר נושא כותרת סתמית של "השגה" או הצהרה על הגשת השגה בלא מסמכים התומכים בהשגה, לא כל שכן נימוקים לגופם של דברים, שוללים את יכולתו של פקיד שומה לדון "בהשגה" שכזו, ומביאים לעיכוב גביית מס שלא הובהר כלל שהוא שנוי במחלוקת - ומכאן שאין לראות בו השגה כמשמעותה בסעיף (א)לפקודה. 150 מן הכלל אל הפרט נקבע כי במקרה הנדון המכתב שהגיש רואה החשבון של המערערים לפקיד שומה אינו עולה כדי

לתקופת הפרשי ההון, תידון בשנית בקשתם לרישום ההשגה. בסופו של דבר התקיים דיון אחד בשלב ההשגה ופקיד שומה קבע כי קיים הפרש הון בלתי מוסבר מיליון ש"ח, שאותו זקף לשנים 3.2 בסך מיליון ש"ח עבור כל שנה. 1.6 - 2013-2012 לטענת המערערים, השומה בצו הוצאה לאחר חלוף המועד ועל כן התיישנה. נוסף על כך, טענות פקיד שומה כי ההשגה לא הייתה מנומקת דיה הן זריית חול בעיני בית המשפט, שהרי היקף נימוקי ההשגה הוא כהיקף נימוקי השומה, אשר היו חסרים ביותר. הוצגו די ראיות על ידי המערערים להוכחת המקור להפרש ההון. כלל הכספים מיליון ש"ח התקבל מסיוע של 2.6 בסך קרובי המשפחה, בין היתר באמצעות מתנות חתונה, ונועדו כולם להשקעה בעסק המשפחתי. לעמדת פקיד השומה, המערערים, שעל כתפיהם מוטל נטל השכנוע להסביר את הפרש ההון שנוצר, לא הצליחו לתמוך את טענותיהם בראיות אובייקטיביות, ובכלל זה לא הוכיחו כי הכספים שקיבלו לכאורה מסיוע משפחתי אכן הופקדו בחשבונם. בית המשפט פסק: כב' השופטת א' וינשטיין פסקה באשר לטענת ההתיישנות של השומה בצו כי זכותו של נישום להגיש השגה על שומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה לו על ידי פקיד שומה (א) לפקודת מס 150 מעוגנת בהוראת סעיף לפקודה, עם הגשת 152 הכנסה. על פי סעיף ההשגה נפתח "מירוץ התיישנות", לפיו נדרש פקיד השומה להגיע להסכם שומה