ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה מאמרים

26 2021 דצמבר 543 ידע למידע

המנהל המיוחד, ובשל כך אי ההגשה במועד נעשתה בתום לב. נטען כי לאחר בירור נמצא כי רואה החשבון של העמותה סבר 2012 שהגיש את דוח כי ניתן יהיה לבקש פטור במסגרת הדוח לפקיד השומה - אלא שהדבר לא נסתייע, וכי ההגשה המאוחרת נעוצה בטעות של מי שייצג את העמותה בזמנו. המנהל טען מנגד בין השאר כי: "ההצהרה למיסוי מקרקעין על העסקה הייתה הצהרה משותפת של המוכרת (העוררת) ושל הרוכשת, כאשר האחרונה ביקשה פטור ממס רכישה כמוסד ציבורי, דבר שהיה צריך להאיר את עיני העוררת בסוגיית הפטור". כמו כן צוין כי בא כוח העוררת הוא בנו של עורך הדין ששימש בעל תפקיד בעמותה וכי שניהם בקיאים במיסוי מקרקעין. פסק הדין "מה שעולה ממסכת העובדות בערר זה הוא שהיה על העוררת להיות מודעת לזכותה לקבל פטור מתשלום המס, הן בעצמה והן באמצעות מיצגיה (רואה החשבון ועורך דינה). הטענה כי העוררת פעלה בתום לב אין בה כשלעצמה כדי להוות 'סיבה מספקת' בנסיבות מקרה זה, בו ניתן לאפיין את המחדל של העוררת לבקש את הפטור מהמשיב כרשלנות. אין ביתר הנסיבות שצוינו כדי להוות, לדעתי, סיבה מספקת להארכת המועד המבוקשת". הערר נדחה.

על כך הוגש הערר דנן. לאחר הגשת ערר זה, הגיע עניין הארכת לחוק בעניין מיטל 107 מועדים לפי סעיף אביבי רייך להכרעה בבית המשפט העליון, היא הוראה 107 ונקבע כי הוראת סעיף גורפת ומאפשרת למנהל להאריך כל מועד, לרבות מועדים מהותיים, ולרבות לעניין לאחר חלוף ארבע שנים, ובלבד 85 סעיף שמצא כי הייתה סיבה מספקת לאי הגשת בקשת תיקון השומה בתוך ארבע השנים הנקובות בסעיף. ועדת הערר קובעת כי בשיקולי בחינת "סיבה מספקת" יש להתחשב בכמה שיקולים: הראשון – משך התקופה שחלפה מתום ארבע השנים. השני – "האם התקיימו אילוצים שמקורם בנסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת המבקש, 85 שגרמו להחמצת המועד הקבוע בסעיף לחוק, או שטעמי האיחור נעוצים במבקש עצמו, או במיצגיו". השלישי – "האם מקור הטעות נובע מרשלנות או הזנחה, שנישום סביר לא היה נכשל בהן. ככל שמדובר ברשלנות או בהזנחה, הנטייה הינה שלא להכיר בכך כסיבה מספקת". בענייננו, הבקשה לתיקון הוגשה שבע שנים לאחר מועד העסקה. העוררת טוענת כי לא ידעה על זכאותה לפטור וכי זו נודעה לה רק עם בדיקת