ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס ערך מוסף פסקי דין

68 2021 אוקטובר 541 ידע למידע

שכן לא הוכח שקופות החולים הטעו את המבקשות, לא הוכח שהמבקשות נפגעו ונגרם להן נזק, ולא הוכח קשר סיבתי בין ההטעיה, כביכול, לבין הנזק. בית המשפט פסק: כב' השופט ש' בורנשטיין פסק כי שתי משוכות עומדות, אפוא, בדרכו של המבקש אישורה של תובענה כייצוגית: האחת, הוכחת קיומה של עילת תביעה אישית בידו מכוח התוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות או מכוח הוראת חוק מפורשת; השנייה, עמידה בכל תנאי סעיף לחוק, ובראש וראשונה – הוכחת קיומה 20 של שאלה עובדתית או משפטית מהותית המשותפת לקבוצה מסוימת, והוכחת אפשרות סבירה להכרעה בתובענה לטובת חברי הקבוצה. בהמשך לאמור נקבע כי עמדת היועץ המשפטי בעניין דנן היא כי הגם שקופת חולים היא מלכ"ר, ומשכך עסקאותיה אינן חייבות במע"מ ועל כן אינה גובה מע"מ מהצרכן הסופי, אין בכך כדי לשלול את האפשרות שהמחיר המרבי הניתן לגבייה על ידה יהיה בהתאם למחיר הקובע הסופי לצרכן כפי שהוא מופיע במחירון משרד הבריאות. זאת גם כאשר מחירו של התכשיר נמוך ממחיר המינימום להשתתפות עצמית. היועץ המשפטי הוסיף וציין כי מבירור מעמיק שנעשה במשרד הבריאות עולה כי כוונת ר (רגולטור) בהחלת צווי הפיקוח ֵ דּ ְ אַס ְ המ על מחירי התרופות הייתה לקבוע מחיר מרבי סופי לצרכן, מתוך כוונה שהמחיר

לטענת המבקשות הן רכשו תרופות מרשם "זולות" דהיינו, שמחירן נמוך מסכום דמי ההשתתפות העצמית, וחויבו בסכום הנכלל במחירון תחת הקטגוריה של "מחיר מרבי לצרכן כולל מע"מ", וזאת בשעה שמדובר במלכ"ר הפטור ממע"מ. המבקשות הוסיפו וטענו כי ככל שמדובר בתכשירי מרשם, רמת הפיקוח על המחירים היא הגבוהה ביותר, וזאת כאמור בצו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים. דהיינו, בדרך של קביעת מחירים מרביים לפי פרק ה' לחוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, , קובע צו הפיקוח כי "המחיר 1996- התשנ"ו לצרכן בעד תכשיר מרשם לא יעלה על המחיר המחייב לצרכן לאותו תכשיר במחירון". קופות החולים טענו מצדן כי המבקשות מעלות טענות סותרות, שכן מחד גיסא הן טוענות שלא ניתן בשום מקרה לגבות מחיר העולה על זה שתחת הקטגוריה של "מחיר מרבי לצרכן", ומאידך גיסא מאשרות שלעוסק מותר לגבות את המחיר תחת הקטגוריה של "מחיר מרבי לצרכן כולל מע"מ". מכל מקום, אין בחוק הפיקוח או בצו הפיקוח הסמכה למשרד הבריאות לערוך אבחנה בין מלכ"רים לגופים עסקיים. גם כאשר מדובר בתרופות מרשם "זולות", שמחירן נמוך מדמי ההשתתפות העצמית, התשלום הנגבה בגינן הוא בבחינת השתתפות עצמית, וסכום זה עצמו כפוף לתקרות ולפטורים הקבועים בחוק הבריאות, כגון לחברי קופה המשתייכים לאוכלוסיות מסוימות. עוד נטען כי אין יסוד לטענת "ההטעיה"