ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

156 2020 דצמבר 531 ידע למידע

מקבלי הדיבידנד ולא היא. מסקנתו של קריב במאמרו, מסקנה אשר שימשה כמו גם לפסיקה בעניין 2018 בסיס לחוזר ברנובסקי ובעניין בר ניר, מייצרת ״אירוע מס״ ומקימה ״הכנסה״ (דיבידנד) רעיונית בידיהם של בעלי המניות הנותרים - שלא על פי הוראת חוק מפורשת, בלא עליית שווי כלכלית ברת כימות של נכס בידי בעלי המניות הנותרים ומעל לכל – בלא מימוש כלשהו של רווח, אם וככל שנוצר -ומשכך אין לה בסיס בדין ולא ניתן לקבלה. עוד נקבע כי גם אם ניתן היה לומר כי במקרה של רכישה עצמית, הגידול בשיעור האחזקות של בעלי המניות הנותרים, כשלעצמו (במנותק משאלת שווין של האחזקות המוגדלות, שכאמור פחת בשל הפחתת העודפים), מהווה ״התעשרות״ בידיהם, משום שנוצר להם כוח הצבעה גדול יותר, שאפשר שייתן בידיהם או בידי חלקם את השליטה בחברה, או שאפשר שיידרש לצורך העברת החלטות מסוימות בחברה שלהן נדרש רוב מיוחס - בוודאי שלא ניתן לומר ש״התעשרות״ זו הינה ״ממומשת״. זאת בשל כמה וכמה טעמים: אין כל וודאות לקיומה של אותה ״התעשרות״ לכאורה. לא מדובר ב״התעשרות״ שניתן לומר כי התגבשה במועד ביצוע עסקת הרכישה העצמית; לא ניתן כלל לכמת את שוויה של ״התעשרות״ לכאורית שכזו, ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי שוויה של ״התעשרות״ זו הוא קורלטיבי או קשור כלל לתשלום ששילמה החברה לבעל המניות המוכר בעסקת הרכישה העצמית, לא כל שכן שלא ניתן לומר כי התמורה

הנותרים, ועל כן דעתה שונה מדעתו של כבוד השופט אלטוביה בפסקי הדין בעניין ברנובסקי ובעניין בר ניר. לטעמה, אין מקום לקבל את המסקנה אליה הגיע המלומד קריב (להלן: "קריב") במאמרו, הסבור כי למרות שבמהות הכלכלית בעלי המניות הנותרים לא ״התעשרו״ (שהרי אף כי אחזקותיהם בחברה גדל בעקבות הרכישה העצמית - שווין הכלכלי של האחזקות פחת בשל ההפחתה בעודפים ששימשו לרכישה העצמית של המניות) - בכל זאת יש לקבוע ככלל שמאחר ו״יצאו רווחים מידי החברה מבלי שישולם עליהם כלל מס הכנסה״ ומאחר ו״בעלי המניות שלא מכרו את המניות הם-הם שהחליטו על הרכישה העצמית, הם שהפנו את יתרת העודפים של החברה לרכישת המניות העצמית והם בעלי האינטרס שעמד מאחורי מהלך זה״ - כי אז יש לראות בבעלי המניות הנותרים כמקבלי דיבידנד רעיוני ולחייב אותם בתשלום מס על הדיבידנד. בהמשך לאמור נקבע כי עמדת קריב במאמרו בקביעתו כי כל רכישה עצמית היא חלוקה של דיבידנד. אין לה תימוכין בהגדרת ״חלוקה״ בחוק החברות, שהרי רכישה עצמית היא אחת מבין האפשרויות ל״חלוקה״ בחוק החברות. מכיוון שקריב במאמרו מניח, כהנחת יסוד, את הטיעון לפיו כל רכישה עצמית של מניות היא בגדר חלוקת דיבידנד, ומאחר ובעל המניות המוכר ברכישה עצמית שאינה פרו-רטה אינו נחשב כמקבל דיבידנד, אלא ממוסה במישור מס רווח הון - מגיע קריב במאמרו למסקנה כי בעלי המניות הנותרים הם