ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

34 2020 אוקטובר 529 ידע למידע

על כך, על פי המפורט בנימוקי הצו, החילה המערערת את הטבת המס למעסיק, המיועדת כאמור להכנסת עבודה המשולמת בעד עבודה המתבצעת בתחום העיר אילת, על שישה עובדים שעבדו בשנות המס מחוץ לעיר אילת ולא התגוררו בה. המערערת טענה מנגד כי בשנות המס הרלוונטיות עבדו העובדים האמורים בעיר אילת ואף התגוררו בה. המערערת הוסיפה וטענה כי הדירות נשכרו לשם פעילותה, ושימשו מספר רב של עובדים, וכן את ספקיה. עוד טענה שהיא הייתה הנהנית העיקרית משכירת הדירות, ואילו הייתה משכנת את העובדים בבתי מלון באילת, הייתה העלות גבוהה באופן משמעותי מאשר תשלום דמי שכירות. בית המשפט פסק: כב' השופטת י' ייטב פסקה כי טענותיה של המערערת בנוגע למגורי העובדים שלפיהן דמי השכירות אינם מהווים הכנסה בידי העובדים, נטענו בשפה רפה, והטיעונים בדבר טובת ההנאה של המערערת מניחים את המבוקש, בטענה שמדובר ב'נוחות המעביד', תוך התעלמות מטובת ההנאה המובהקת שנצמחה לעובדים. ההלכה הפסוקה ביארה כי שכירת דירות עבור העובדים מהווה הכנסת עבודה בידם, ) לפקודת מס הכנסה, 2(2 בהתאם לסעיף כיוון שמדובר בתשלום שכר עבודה בשווה כסף (או במתן טובת הנאה), ובהתאם להלכה הפסוקה, לא מדובר בהוצאה שהיא לנוחות המעביד, גם כאשר מספר עובדים מתגוררים בדירת הנופש.

בלינה סמוך למקום העבודה. בענייננו, לגבי מרבית העובדים לא הוכח כי הם תושבי אילת למעט מנהל סניף המכירות.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

עסקינן בערעור על החלטת המשיב (להלן: "פקיד השומה") בהשגה על שומת ניכויים , שניתנה בצו 2012-2010 לשנות המס (ב) לפקודת מס הכנסה. 152 על פי סעיף המערערת, חברה המפעילה מרכז למכירת תכשיטים באילת, עסקה במכירת תכשיטים לתיירים בעיקר. משרדיה ואולם התצוגה שלה היו ממוקמים באזור התעשייה באילת. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע להטבות המס שלטענת המערערת לחוק 12 הייתה זכאית לקבל מכוח סעיף אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים). נוסף על כך התגלעה מחלוקת על ניכויים שונים שתבעה המערערת בנוגע לביגוד, הוצאות נסיעה וסגירת יתרת חובה של עובדים מול ספקים. פקיד השומה מצא בבדיקה שערך כי בשנות המס הרלוונטיות שכרה המערערת דירות באילת, במתחם "חברים בלגונה", עבור מספר עובדים, וכן עבור בעליה. המערערת נמנעה מלזקוף את שווי שכר הדירה ודמי הניהול לשכרם של העובדים. לטענת פקיד השומה, גם אם השכרת הדירות חסכה למערערת כסף, כפי שטענה, עדיין מדובר בטובת הנאה לעובד, החייבת במס. משכך קבע פקיד השומה שיש לחייב את שכר הדירה ואת דמי הניהול כהכנסת עבודה, ) לפקודת מס הכנסה. נוסף 2(2 לפי סעיף