ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

102 2020 ספטמבר 528 ידע למידע

במקרה דנן, אין מחלוקת שבתקופת עסקת החכירה, רואים את המכונית כרכוש קבוע של המערערות. אמנם במסגרת עסקת המימוש מעבירות המערערות ללקוח את הבעלות במכונית אולם בפועל המכונית הייתה ונותרה בידי הלקוח בתקופת החכירה ולאחריה. כמו כן, לא יכולה להיות מחלוקת לגבי המומחיות של המערערות בתחום שוק הרכב ואין ספק שעומדות הן במבחן המומחיות והכישורים של בעלות עסק למכירת רכבים. נוסף על כך סבר השופט כי קשה לקבל כי אין למנגנון השיווק של המערערות, לפרסום הרב שהן משקיעות ולמוניטין שהן צברו במהלך השנים השפעה והשלכה על עסקאות המימוש. עוד צוין כי במועד כריתת הסכם הליסינג, שעה שמוענקת האופציה לשוכר לרכוש את הרכב, מביאות המערערות את מלוא כישוריהן בהכרת השוק. לדעת השופט, הענקת האופציה וקביעת תנאיה באה בגדר פעילות עסק, בשל ההיקף העצום של פעילות זו, החולשת על אלפי רכבים, בשל הכישורים והידע, בשל האמצעים והכלים והאחריות שנוטלות על עצמן המערערות לאורך תקופת החכירה, נועדה גם לשמירה על תשואה מדי שכירות, שמירה על המוניטין שלהן בכלל וגם שמירה על הרכב שיישאר אטרקטיבי למועד שבו ניתן לממש את אופציית המכירה. עוד לדעת השופט, התמקדות בנקודת הזמן של מימוש האופציה בלבד, היא ניסיון להסיט את המבט ממכלול מנגנונן העסקי של המערערות, שכן ישנה סינרגיה מובנית

שאינם חוזרים למגרשי המכירה אינם עוברים שינוי יעוד. עוד לטענת המערערות, יש לסווג מכירות רכבים על ידן בעקבות מימוש אופציה ו/או מכירות לסוחרי רכב כמכירות הוניות. המשיבים טענו מנגד כי אין מקום להחריג מכירות שנעשו בעקבות מימוש אופציה ו/או מכירות לסוחרי רכב מהמנגנון העסקי של מכירת הרכבים הקיים אצל המערערות. עוד ישנה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשאלה אם הפסדים שנוצרו בסך עשרות 2012-2007 בשנים 1 למערערת מיליוני שקלים, במהלך תקופת הליסינג, כשהרכבים היו בידיה רכוש קבוע, ניתנים לניכוי על ידה, או שיש לסווגם כהפסד הון הניתן לקיזוז כנגד רווחי הון אולם לא ניתן לנכותם בניכוי שוטף, כטענת המשיב. בית המשפט קבע: כב' השופט מ' אלטוביה קבע כי דין הערעורים להידחות. תחילה הזכיר השופט כי המבחנים לסיווג הכנסה פירותית או הונית לפי הפסיקה הם טיב ואופי הנכס, תדירות העסקאות, תקופת ההחזקה בנכס, יעוד התמורה, בקיאות ומומחיות, מנגנון ארגוני וטיפוח והשבחת הנכס. חלק ממבחני העזר האמורים לא יהיו רלוונטיים או שלא יהיה בהם כדי מתן מענה חד משמעי, ולכן נקבע בפסיקה כי בסופו של דבר, הקביעה האם פעולה כלכלית כלשהי מהווה פעולה עסקית או הונית, נבחנת בכל מקרה ומקרה על פי הנסיבות ועל פי מכלול המרכיבים של הפעולה.