ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס ערך מוסף פסקי דין

84 2020 אוגוסט 527 ידע למידע

שטען המערער מלכתחילה, ולפיה בחר מנהל מע"מ להתעלם מנסיעותיו הארוכות וערך את המדגם כמעט רק על בסיס נסיעות קצרות. כפי שהוכח, והצדדים אינם חלוקים על כך, הרווח מנסיעות קצרות גבוה באופן ניכר מהרווח מנסיעות ארוכות. המערער הוסיף וטען כי בשנים שבמחלוקת היה בשלהי פעילותו, בגיל הקרוב לפרישה, וסבל מבעיות רפואיות שהקשו על עבודתו. הוא סובל מסוכרת, שבגינה הוא נדרש לקחת תרופות ולהזריק לעצמו זריקות. מחלת הסוכרת חייבה אותו לבצע הפסקות ארוכות בעבודתו לשם מנוחה ולשם אכילה. הוא שבר בעבר את קרסולו, והדבר גורם לו כאבים ומחייב מנוחה. מצבו הקשה על עבודתו, שבשנים אלה כבר אינה במיטבה. נוסף על כך, המערער, לדבריו - בלשון עדינה, לא נמנה עם הגורמים המקושרים בתחנת המוניות, ולכן הנסיעות שניתנו לו היו כאלה שרווחיותן נמוכה. המערער הדגיש כי הוא מצוי בשלב בחייו שבו ליציאה לעבודה יש עבורו משמעות קיומית, החורגת משאלת הרווח הכלכלי שהיא מניבה לו. אכן, הכנסותיו בשנים אלה נמוכות, אולם בשים לב לכך שהאלטרנטיבה עבורו היא לשבת בבית, על כל הנזק שייגרם לו כתוצאה מכך, הרי עדיפה בעיניו היציאה לעבודה, גם אם רווחיה נמוכים. מנהל מע"מ טען מצדו כי הערך המוסף שעליו דיווח המערער נמוך באופן בלתי סביר. לאור זאת ועל אף שספרי המערער לא נפסלו, הייתה הצדקה שיערוך שומה לפי מיטב השפיטה.

בית המשפט פסק: כב' השופט א' גורמן פסק כי המערער דיווח על ערך מוסף נמוך. אמנם לא בשיעור שייחס לו מנהל מע"מ (אשר כלל בחישוב הממוצע חודשים שבהם המערער לא עבד כלל), אולם עדיין רווח בשיעור נמוך. מנגד, יש אצל המערער נסיבות אשר עשויות להתיישב עם הפקת רווח בשיעור נמוך. במצב דברים זה ניתן לקבל מחד גיסא, לא בלי היסוס, כי הייתה הצדקה להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה. ואולם מאידך גיסא - ובה בעת, היה על מנהל מע"מ להזהיר את עצמו ביתר שאת ולבחון היטב כי השומה שהוציא אכן תהא לפי מיטב שפיטתו - מוצדקת ומותאמת לנסיבות. עוד נקבע כי כדי שתוצא שומת מס ש"ח וכדי שמס 310,877 עסקאות בסך של הערך המוסף יעמוד על סכום זה, ההכנסה שהעלים המערער מדוחותיו צריכה הייתה ש"ח. אם המערער 2,000,000- לעמוד על כ לא היה אוזר כוח ונאבק בשומה שהוצאה לו, כוח אשר לא תמיד מוצא אדם במצבו, סביר להניח כי היה נדרש לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי על "הכנסה" זו, אשר לאחר שבדק אותה גילה מנהל מע"מ בעצמו כי אף לדעתו יש להעמידה על מחצית. לא זו אף זו, נקבע כי כאשר יש חשד של ממש להעלמת הכנסות, אין זה מחובתו של מנהל מע"מ לגלות להיכן "הלך" הכסף שהועלם, שכן כפי שגלוי וידוע, לכסף יתכנו שימושים שונים. עם זאת, כאשר מוצאת שומה לפי מיטב השפיטה, חובה להעביר שומה זו תחת שבט הביקורת של מבחן