ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס ערך מוסף פסקי דין

123

2020 מאי 524 ידע למידע

תוכן או פשר משפטי. מדובר במקרה נוסף המדגים את התייחסות הנאשם לנאשמת כאל קליפה משפטית חסרת תוכן מהותי. מהתנהלות הנאשם בפרשה ברור לגמרי שהוא ראה את עצמו כמומחה משפטי, לכל הפחות בכל הקשור להיבטי מיסוי. כזכור, הנאשם ניסח בעצמו את נימוקי ההשגה על השומה לפי מיטב השפיטה, כתב בעצמו את ערעור המס שהגיש לבית המשפט המחוזי ואף ייצג את עצמו שם. הנאשם לא היה רשאי להסתמך על האפשרות שרואה החשבון שלו יבלוש אחריו ויחשוף את דבר ההטעיה, כעילה להימנעות מדיווח בהיר ומלא של הנתונים. לקוח, אינו רשאי להסתמך על תפקידו של רואה החשבון כמעין-היתר לביצוע הונאה, ואף לא לצורך טיעון שבדיעבד לחפות בנימוק שרואה החשבון כשל בתפקידו בכך שלא גילה את ההונאה. בתיקים שנתפסו בחיפוש בביתו של הנאשם, נמצאו מסמכים שהם בעלי רלוואנטיות גבוהה וחשיבות לענייננו. הגם שהתיקים נתפסו כאמור עוד בתחילת החקירה, הנאשם לא נחקר כלל ולא עומת לגבי תוכנם. מדובר בתקלה חמורה שנפלה במהלך החקירה, שגם פגעה בזכות היסוד של הנאשם להליך הוגן ואשר נמשכה גם בשלב הגשת כתב האישום, אשר הוגש בהתעלם מהראיות הנ"ל ומבלי שהפרקליטה שהכינה את כתב האישום הורתה על השלמת החקירה המתבקשת. בנסיבות מסוימות, פגיעה בזכותו של הנאשם להליך הוגן עשויה אף להביא לפסילת קבילותן של ראיות, או להפחתה

לה זכויות כלשהן בו - הרי שהתיאור של הנאשמת בהסכמים עם הדיירים כ"מנהל הנכס" הוא תיאור כוזב על פניו. התוצאה המעשית היחידה של רישום פיקטיבי זה היתה הקטנת נטל המס על הנאשמים, משני טעמים מצטברים: בתקופה בה נעשה הרישום, הייתה הנאשמת מצויה בהפסדים, והדבר גם איפשר לנאשם להיאחז בטענה שלפיה הכנסותיו אלה היו, כביכול, נמוכות מתקרת הפטור. על אף שהדירה שימשה למגורי הנאשם ואשתו, היא נרשמה בדוחותיה של הנאשמת כמשרד והנאשם פנה לרואה החשבון וביקש ממנו לפעול להחזר מס תשומות לנאשמת בגין רכישת הדירה, ואף נדרש בהמשך פחת בגין הדירה זו. לבסוף, הנאשם נמנע מלכלול את הדירה בהצהרת ההון שהגיש כחלק מטענתו המאוחרת שלא הוא הנאשם אלא הנאשמת היא זו שרכשה את הדירה והוא משמש כנאמנה. רק כחודש ימים לאחר רכישת הדירה, הגיש הנאשם "הודעה על נאמנות" לפי הוראות לחוק מיסוי מקרקעין, ציין בה 74 סעיף כי "אין הסכם נאמנות" וכן כי הנהנה (הנאשמת) מצהירה שהנכס נרכש עבורה, במימונה ועל-פי הוראתה. בנאמנות הזכות הקניינית (דהיינו הזכות שבדין) היא דווקא של הנאמן (בענייננו הנאשם ואשתו), כאשר לנהנה (בענייננו הנאשמת) קיימת רק זכות מעין-קניינית תנאי יסוד לקיום נאמנות הוא קיומה של תכלית, אשר בנסיבות העניין דנא צריכה להיות מעוגנת בחוזה. לכן ברור כי עסקינן בנאמנות-נטענת חסרת כל תכלית לגיטימית וממילא חסרת כל