ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

30 2020 מארס 522 ידע למידע

לחייב את הרשות לקבוע פשרה זהה גם בעניינו, ולו הייתה הרשות מחויבת לחתום על הסכם זהה עם נישומים אחרים, באופן המנציח את שגיאתה, היה הדבר פוגע באופן בלתי מוצדק בקופה הציבורית. עוד נמצא כי לרשות המיסים מדיניות עקבית וברורה בהוצאת שומות ניכויים בגין היטל העסקת עובדים זרים, ומספרם הרב של ערעורי המס שהתנהלו בעניין זה והשומות שהוצאו מלמדים בבירור כי לנישומים רבים הוצאו שומות זהות לאלו שהוצאו למערערות ובמסגרתן חויבה העסקת העובדים הזרים בהיטל. סוף דבר הערעורים נדחו; המערערות יחויבו, ביחד ולחוד, בהוצאותיו המשפטיות של המשיב, ש"ח. 50,000 בסכום של

כפועל יוצא, המערערות לא הוכיחו את הקשר הסיבתי בין הטלת ההיטל לירידה בשכרם של העובדים הזרים, אף בהנחה שהיו מוכיחות את הירידה בשכר. עוד נקבע כי המערערות לא הוכיחו שגביית ההיטל עומדת בסתירה להתחייבויותיה הבין-לאומיות של מדינת ישראל במסגרת אמנת המס שעליה חתמה ולא הוכיחו כי היטל העסקת עובדים זרים גולגל על שכר העובדים הזרים וממילא לא העמידו את התשתית הנדרשת לביסוס טענת ההפליה הנטענת על ידן. לבסוף דחתה השופטת גם את טענת המערערות לאכיפה בררנית ונקבע כי בסופו של דבר על בית המשפט לשאול את עצמו האם השומה המונחת בפניו היא נכונה לגופה. הודגש כי העובדה שנערך הסכם פשרה שגוי עם נישום אחר אינה מקנה לנישום שעניינו מתברר את הזכות