ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה מאמרים

18 2020 מארס 522 ידע למידע

בית המשפט דוחה גם את טענת המערערת לפיה השכרת המבנים בשכונות בית חנינה ושועפט לעמותה המפעילה בהם בתי ספר מהווה פעילות למטרה ציבורית וקובע פעילות זו היא פעילות מסחרית: "פעילות של שוכר אינה משליכה על פעילותה של המערערת עצמה." נציין בקצרה כי טענת העמותה כי חלק דמי השכירות לא נתקבלו בפועל וכי היא ויתרה על חלק מהם, לא תועדה ולא הוכחה, ולכן נדחתה. נקודה נוספת שנדונה היא שיעור הפחת על המבנים שהושכרו: בעוד שהעמותה טענה , טען פקיד השומה 4% לניכוי פחת של בלבד, תחת הטענה כי 2% לניכוי של המדובר בבניינים מבטון מזויין. בית המשפט קובע בעניין זה כי על הנישום הטוען לניכוי הוצאה חלה החובה להוכיח טענתו: "המערערת יכולה הייתה בקלות להוכיח את טיב הבניה של מבניה, אך היא בחרה שלא לעשות כן וטעמיה עמה". על כן נדחה בערעור גם בנושא זה. בשולי הדברים נזכיר ונציין כי שתי סוגיות נלוות ומהותיות יכולות לצוף בעניין הנדון (ויתכן וכבר צפו): האחת חובת ניכוי מס במקור על ידי העמותה מפעילת בתי הספר בבית חנינה ושועפט מתשלומים ששילמה לפקודה 170 למערערת – לפי הוראת סעיף (תשלום לתושב חוץ, שיש לו הכנסה חייבת בישראל). השנייה – הטלת מס ערך מוסף על עסקאות השכרת המבנים.

את הכנסות המדינה ממיסים, ושקול הדבר להגדלת הוצאות המדינה בדרך של חלוקת כספים". בהתאם, קובע בית המשפט כי תכלית החקיקה מחייבת גם בענייננו פרשנות מצמצמת של המונח "מוסד ציבורי" והוא רק על "מוסד ציבורי" שיוכיח רכיב יחול של זיקה למדינת ישראל ולאזרחיה בישראל ובחו"ל. לא עלה בידי המערערת בית המשפט קובע כי להוכיח כי קיימת זיקה בין פעילותה בביר נבאלא ובין מדינת ישראל: ● ● הנהנים (התלמידים, לא המורים…) הם פלסטינים ולא ישראלים (המערערת לא הביאה ראיות להוכיח כי בין התלמידים ישנם תושבי ירושלים נושאי תעודה כחולה, כטענתה, והודתה מפורשות שלא לומדים תלמידים ישראלים בבתי הספר שלה בביר נבאלא). ● ● תוכנית הלימודים היא פלסטינית והסילבוס ירדני ● ● התעודה המתקבלת היא פלסטינית ● ● המשכורות משולמות לפי דיני העבודה ברשות הפלסטינית ● ● העמותה מדווחת על משכורות העובדים שלה לשלטונות הרשות הפלסטינית ואינה משלמת בגינם מס שכר בישראל ● ● למורים אין תעודת הוראה ישראלית