ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

מס הכנסה פסקי דין

28 2019 אוקטובר 517 ידע למידע

היא כי חתימה על מסמך מבטאת את הבנתו והסכמתו של החותם, והוא מוחזק כמי שמכיר את תוכנו; לפיכך לא יישמע אדם בטענה כי לא ידע על מה הוא חתם, ולא הבין את התנאים שבהם התחייב. קבלת טענת אפסות מסמך תיעשה במקרים נדירים וקיצוניים בלבד. כשמדובר בערעור מס שבא אחרי הרשעה בפלילים, יש להביא בחשבון במסגרת השיקולים אם לאפשר הבאת ראיות לסתור, גם את השיקול של שמירה על עקרונות המיסוי, ובראשם העיקרון המנחה בדבר חשיבות גביית מס אמת, העובר כחוט השני בהקשרים שונים של דיני המס. לא מצאתי כל נימוק אמיתי בנימוקי המערער המצדיק הבאת ראיות לסתור, ודאי לא טעמים מיוחדים כדרישת הפסיקה, וכן לא שוכנעתי כי אם לא יינתן למערער היתר כאמור עלולים להיגרם לו עיוות־דין חמור, תוצאה בלתי צודקת בעליל או כזו המקפחת קיפוח קשה את הנתבע בהגנתו. טענת המערער לפיה הודה בכתב האישום מטעמים חיצוניים אין לה כדי לסייע לו בעניין זה. משום כך אני קובעת כי ממצאי ההליך הפלילי מחייבים את המערער בהליך שבנדון ואיני מקבלת כל ראיה או עדות אחרת לסתירת האמור בפסק הדין הפלילי שניתן כנגד המערער. היעדר הנמקה איננו עולה בקנה אחד עם חובתה של הרשות המנהלית לפעול בשקיפות, ולפיכך, בהיעדר הנמקה לא יכולה הרשות המנהלית להישען על החזקה בדבר "תקינות פעילותה", והנטל עובר אל כתפיה להוכיח כי פעלה כדין, להסביר

שומות מס, ולאור זאת וכן לאור חזקת תקינות המעשה המנהלי העומדת לפקיד השומה - בית המשפט לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של פקיד השומה ולא יתערב בהחלטתו, אפילו פעל פקיד השומה לפי ניחוש והשערה בלבד. יש לציין כי לא ברור מכוח איזה סעיף הפעיל המשיב את סמכותו להארכת 145 תקופת ההתיישנות, האם מכוח סעיף ) לפקודה. מצב 3() (א 147 או מכוח סעיף דברים זה אינו ראוי. כאשר רשות מנהלית אינה מנמקת כראוי את החלטותיה, יש חשש שלא בחנה כראוי שאלה זו, ונוסף על כך, יש קושי להשיג על ההחלטה ולבחון את נימוקי הרשות. על אחת כמה וכמה יפים הדברים במקרה זה כאשר מדובר בשאלת הסמכות. אין לקבל טענת הסתמכות מפיו של המערער שכן הורשע על סמך הודאתו בעבירות העלמת מס, ובשימוע מיום הוסבר למערער כי מדובר בחלק 2.12.09 האזרחי של ההרשעה וביישום הרשעתו, וכי 147 תיפתח שומה לפי סעיף 2004 לגבי שנת לפקודה. מקובלת עלי אפוא פרשנותו של המשיב לעניין זה כי מעת שעבר המערער ,)3() (א 147 אחת העבירות המנויות בסעיף רשאי המשיב לנהוג כפי שנהג. איני מקבלת טענת המערער כי אין משמעות למסמך ההסכמה שנתן למתן הארכה שעליו חתם במסגרת הליך לפי סעיף ) בנוסחו אז, שכן המסמך נחתם 2() (א 145 על ידי המערער לצורך קידום פשרה בלבד ולא לצורך הפקת השומה, וכן כי חתם על מסמך זה מבלי שהבין את השלכותיו וכאשר לא היה מיוצג. הלכה פסוקה וידועה