ידע למידע | ירחון למיסוי, משפט וכלכלה

ביטוח לאומי פסקי דין

2019 אוקטובר 517 ידע למידע 121

היעדר הצלבה כאמור אינו פורק, כשלעצמו, את המבוטח מחובותיו על פי דין הן בהיבט הדיווח והן בהיבט התשלום. זאת כשם שאדם המקבל הבטחת הכנסה תוך העלמת הכנסה שהוא מפיק באותה התקופה לא יוכל למנוע מהמוסד לפעול להשבת גמלת היתר בטענה כי היה בידי המוסד לגלות קיומה של הכנסה נוספת זו, שכן ממנה שולמו לו דמי ביטוח. זאת ועוד, נקבע כי תשלום דמי הביטוח הוא בגדר תשלום חובה. החובה המקופלת בו היא לא רק על הפרט לשלמו אלא גם על הרשות לפעול לגבייתו. משכך, הטענה כי גובשה מדיניות של אי אכיפה ביחס לתשלום חובה מצריכה תשתית ראייתית הולמת. בענייננו, אין חולק כי כעניין הייתה מציאות 2014 אובייקטיבי עד שנת נוהגת של היעדר נקיטת פעולות יזומות לגביית החוב בדמי ביטוח, שכן מערכות המחשב של המוסד לא הצליבו את השומות שהתקבלו מרשויות המס, ולא יצרו חוב למבוטח. עם זאת, מכאן ועד קביעה כי מציאות נוהגת זו מהווה מדיניות המלמדת על ויתור החוב או זניחתו - קיים מרחק. מדיניות - להבדיל ממציאות נוהגת - טמון בה יסוד של החלטה לנהוג בדרך מסוימת, קרי לוותר או לזנוח את גבייתם דמי ביטוח אלה. בנסיבות העניין, ונוכח היותו של טרי יחסית, ונוכח ניסיון בלתי 132 תיקון שפרסם 1311 מוצלח להטמעתו בחוזר , הרי כדי להסיק קיומה 2014 המוסד בשנת של מדיניות אי אכיפה מובהקת השקולה לזניחת החוב נדרשת תשתית ראייתית איתנה יותר, וזו לא הונחה.

דיון משפטי כב' השופטת ח' גנדלר-אופק פסקה כי יש להבחין בין שיהוי גרידא לבין שינוי המגיע כדי ביטוי מדיניות של אי אכיפה. המקרה שבפנינו שייך לקבוצת המקרים הראשונה, שכן גביית החוב נעשתה בתקופה שבה לא הייתה מניעה או מגבלה לפעול לגבייתו א לחוק, הקובע מאז 363 מכוח סעיף (ובשים לב להוראות 2014 חקיקתו בשנת התחילה והתחולה שנקבעו בו) מגבלות לתקופת הגבייה. אמנם, שיהוי (בתוך מגבלות התקופה שהותרה בדין לגבייה) עשוי לאיין את הגבייה, ואולם הפסיקה קבעה בהקשרים שונים (אך בעלי קווי דמיון מסוימים) תנאים מחמירים להחלת הדוקטרינה של שיהוי מאיין גבייה בתוך התקופה המותרת לגבייה. בין התנאים שנקבעו ניתן למנות את קיומן של נסיבות שמהן ניתן להסיק כי הרשות זנחה את סוג החוב וויתרה על גבייתו, קרי מדיניות ברורה ומובהקת של אי אכיפה, להבדיל מ"שיהוי גרידא" כמינוחו של השופט שוהם בעניין סער - וכן שינוי מצבו של החייב לרעה עקב השיהוי, ואף אז כפוף היישום לשיקול דעתו של בית הדין. בהמשך לאמור נקבע כי בעניינו אין לומר כי השיהוי, על אף פגמו, מאיין את הגבייה. המערער היה מודע לכך שלא שיתף את המוסד במידע אודות שומתו הסופית. אמנם, באמצעות שכלול מערכות הצלבת נתונים עם רשויות המס יכול היה המוסד לגלות מידע זה, כפי שנעשה לימים בשנת , ובכך הייתה הגביה מיועלת. ואולם, 2014